תסתכלו על הילד שלכם, ותראו מי הוא

אדם אחד קנה כמה שתילים רכים של עצי ברוש, ושתל אותם בחצרו (הסיפור הזה לא קרה השנה... לא בשמיטה...). במשך שבועות הוא השקה יום יום, טיפח את השתילים וציפה לגדילתם. ואכן, השתילים כולם היו ממושמעים להפליא, וצמחו לגובה מרשים. כולם, חוץ מאחד.

שתיל אחד חצוף התעקש להשתרע לרוחב, לשלוח זרועות לצדדים ולא לצמוח לגובה. שוב ושוב גזם אותו האיש, קשר אותו למוטות בצדדים וניסה לכוון אותו נכון – לגובה. אבל הצמח הסורר לא נכנע.

בצר לו, פנה האיש בחזרה אל המשתלה, והתלונן על הצמח שמכרו לו. הגיע הגנן לחצר הבית, ולא ידע אם לצחוק או לבכות – "הצמח הזה אינו בעייתי כמו שאתה מספר. הוא צמח נפלא וממושמע מאין כמותו. פשוט - הוא לא ברוש. הוא אזדרכת. אזדרכת צומחת לרוחב. זה היופי שלה".

בכל פעם שאני מהרהרת בסיפור הזה, אני חושבת על ה"אזדרכתיים" הרבים שנמצאים ביננו. מתוקים, נפלאים - אבל שונים. ואנחנו מתעקשים שיצמחו כמו שאנחנו רוצים. לא כמו שהם רוצים. לא כמו שהם יכולים. אנחנו, המבוגרים, גוזמים אותם, קושרים אותם, קוצצים להם את הכנפיים.

דוגמאות? בבקשה! ילד מלא במרץ שעשוי להיות הממציא ופורץ הדרך הבא, אבל אמא שלו, שמתעקשת בבית על כלי זכוכית ועציצים ענוגים שלא עומדים מול כדור המרץ, רואה בו שובב חסר תקנה וחסר חינוך. הילד לקוי הלמידה, שמוכשר כל כך ביצירה ובאומנות, אבל בביה"ס שלו, מה לעשות, מעריכים רק ראש, ולא ידיים. הילד היצירתי שאנחנו קוראים לו רחפן, המשקיע שאנחנו קוראים לו איטי, המתמיד והלא מתייאש שאנחנו קוראים לו עקשן, האזדרכת שאנחנו קוראים לה ברוש.

תסתכלו על הילד שלכם, תסתכלו על התלמיד, ותראו מי הוא. במה הוא מוכשר, מה הוא אוהב ולמה הוא מסוגל.

תשחררו אותו להיות הוא, ואל תחליטו עבורו איך ומה הוא צריך להיות.

כי אם ה' בחר לברוא אותו ככה, אז ככה זה הכי טוב שיכול להיות.

מתחברת לנוער המתמודד? בואי להשפיע! תכנית ההכשרה המלאה ללימודי קידום נוער במגזר החרדי. etgar@htv.co.il