כל התכנים של דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

כיון שאני מאלו המאורגנים, שברוב המקרים מוכנים מראש, החלטתי לסייע קצת ולעזור לך להתארגן לראש השנה הקרב ובא. הכנתי כמה רשימות קריטיות לחג שיעשו לך סדר בראש ויאפשרו לך להגיע לחג שפויה

כשהוא יגיע – הם יבינו, כנראה, שהאוטובוס הזה מלא, ושהנהג ידע שיש אוטובוס נוסף אחריו, ושאף אחד לא שכח אותם. אבל הם לא יודעים

מכירה מקרוב גרושות שיש להן בנים בגילאים קטנים יותר, שהבנים לא הולכים בשבת לבית הכנסת כי אין מי שייקח אותם. שבחגים אין מי שיחשוב עליהם וירים אותם על כתפיים בשמחת תורה. שאין מי שיצרף אותם בטיולים של "בין הזמנים" שמיועדים רק לבנים

זוגיות היא תוצאה של דרך משותפת, תהליך ארוך, מסע של ממש, של שני אנשים זרים שבוחרים לעבור את המסע הזה ביחד, שנותנים יד אחד לשני בכל מחיר כדי שהשני יצליח במסע הזה

היא דיברה ודיברה. תחושת הבוז העמוקה שלה הייתה גלויה על השולחן. אני מכירה אותה תקופה ארוכה. כל שבוע מחדש היא מדברת קודם כל, וגם אחרי הכל, על... אוכל

היא חשבה שאני לא מחונכת. שאני חצופה. שאני בת שאף אמא לא רוצה שתהיה לה. הרי איזו אישה אומרת לאמא שלה שהיא לא מתכוונת לטרוח בשבילה, בקושי להכין לה מיטה?

הפוסט הזה הוא הזדמנות לעצור רגע, ולפני תכנון כלכלי וירידה למספרים, ולפני בחינה של כמה כסף יש לכם, אם בכלל יש לכם, אני מזמינה אתכם לעצור ולעשות משהו אחר: לחשוב לעומק, כולל כתיבה, מה מערכת היחסים שלכם עם כסף, ולמה

זוגיות לא גדלה מעצמה. לא צומחת לבד. לא מצליחה לייצר פירות בלי השקעה. היא קמלה, דועכת, נשחקת, נשרפת בשמש ונגמרת. לשקם אותה הרבה יותר קשה מאשר לתחזק אותה כשהכל עוד רענן

אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להבטיח לעצמי שלעולם לא אהיה במקום הזה יותר. שילדי יחיו עם אוויר כלכלי. שיתחתנו עם בסיס טוב. שידעו להתנהל כלכלית, כדי לייצר לעצמם ולילדיהם ביטחון כלכלי

היום אני יכולה לשבת על הספה בסלון. לפתוח את הריקליינר. להניח יד אחת על החזה ויד שניה על הבטן, לעצום עיניים ו... לנשום

ילדים קולטים מסרים הרבה יותר מהר והרבה יותר עמוק מכל אחד אחר, והם סופגים בבית שלהם את האמת של הדרך בה ההורים הולכים

לפעמים נראה שלא קורה כלום, אבל קורה, ועוד איך קורה, בתהליך עמוק פנימי של הרהורים, של מחשבות, של תובנות, של שינוי שקורה לאט לאט, אבל עמוק עמוק, שלא נראה לעין, ו"פתאום" הוא מתגלה מעל פני השטח

לא כולנו חווים טראומה, אבל לא אכנס כרגע לעניינים מקצועיים עמוקים. כן כולנו חווים בהלה, פחד כזה או אחר, חוסר ודאות ואין אונים. ואת בסדר

רציתי לכתוב על כמה אנקדוטות שהיו בשבוע האחרון, שקשורות להסתכלות שלנו על החיים ועל העולם, ואחת הדוגמאות הייתה זו שכבר אכתוב עליה. אבל תוך כדי שהתחלתי לכתוב, הבנתי שאני כותבת על משהו הרבה יותר מהותי ועמוק

"להגיד שאת לא נהדרת כשאת כן - זה שקר. זה להגיד לקב"ה שהמתנות שהוא נתן לך לא שוות כלום. את לא מכירה בהן. להגיד 'תודה, כיף לשמוע מילים טובות', זו לא גאווה. זו אמת"

אולי את המישהי הזו בשביל מישהו. ואולי יש לך מישהי כזו בשבילך. ואולי אין לך מישהי כזו בחייך, ואת לא ידעת מה את בעצם מחפשת. ואולי, אולי לא ידעת למה עד עכשיו לא הצלחת לעשות את השינוי שאת רוצה. עכשיו תדעי

אני מכריחה את עצמי לחפש, כמעט כמו לקחת נר ולחפש אוצר בחושך. זו מיומנות שהופכת להרגל. עד כדי כך, שהיום זה חלק מהחיים של הילדים שלי

הם נפלו שוב ושוב, ואני נשארתי יציבה. ופתאום צפו לי הקולות: אל תעלי על המתנפח! הוא יקרוס! בגללך כולם יפלו! עניתי להם: לא. הוא לא יקרוס

הדיאטנית כתבה מה שכתבה במחשב, והזכירה שוב ושוב שאני חייבת לעשות שינוי. חייבת להכניס אוכל מזין לגוף. חייבת... וכל מה שרציתי להגיד לה, זה שהיא חייבת

הרבה פעמים אני מזכירה לעצמי שאני ואת וכל יצור פה בעולם הוא חלק אחד קטן, פצפון, מפאזל ענק, מתכנון אלוקי שלם