כל התכנים של הרבנית חגית שירה

נכון שזה מרגש? אגב, ככה יורדת הפרנסה שלך. רק תאמיני בזה, היא סגורה בתוך קופסא, ואף אחד בעולם לא יכול לגעת לך בשפע שלך

הוא לא מאמין שהוא יכול, או שהוא מפחד לעשות... וכשהנשמה רואה כך, היא מרעידה את האדם, היא מטלטלת אותו. היא גורמת לו רעידות בלב, כדי לדחוף אותו למקום הנכון

כמה זמן בן אדם חי בעולם הזה?  מאה עשרים שנה בעזרת השם, וזה עובר מהר כל כך. זה לא סתם שכשאדם נפטר מראים לו את כל החיים שלו כמו בסרט של כמה שניות

הפחד היחיד שצריך להיות לאדם בעולם הזה – זה  לאבד את הקשר עם הקדוש ברוך הוא. לפחד לאבד את האמונה. כי בלי אמונה, בלי חיבור עם הקדוש ברוך הוא, החיים הם לא חיים

כשאת אומרת תודה, את עוקפת את כל המלאכים והשרים והתחנות. את מגיעה ישר לבורא עולם. התודה היא חיבור לעץ החיים, התודה מצמיחה את עץ החיים שלך

נפש האדם היא כלי קיבול להכיל טוב או רע, לפי הרצון של האדם. הכל תלוי ברצון

בחנוכה את עושה חנוכת בית לבית שלך. מחדשת את הקשרים, בונה את הגשרים ונותנת כוח לילדים שלך לעתיד

בשורות טובות, תזכרי, לא צריכות להיות חדשות. הן צריכות להיות טובות. השמש זורחת – זו בשורה טובה. הגיעה השבת – זו בשורה טובה

חנוכה מתפשט עלינו כאן בעולם הזה כמו נחל, ומשפיע עלינו שפע קדושה ושמחה - נחל זה נפשנו חכתה להשם. אין כמו הימים האלה שהנשמה שלך מחכה לקרבת השם

בעלי התרגש כל כך. "איזה מזל שהקשבתי לך, אשתי! הדלקתי שם את האור, והאור נדלק!". את מבינה? כל דבר שאת רוצה – תדליקי בו את האור

אחרי שמכירים בראובן, שמעון ולוי, זה הזמן שאפשר להודות לה'. אין מציאות של יהודה - תודה - בלי ראובן, שמעון ולוי

יש לך יכולת להאיר את הכל. רק תזכרי שדווקא בתוך החושך – השם נמצא הכי בגדול

"אני לא כעסתי, ברוך השם, על אף אחד היום. עבר יום רגוע יחסית. לא התעצבנתי, לא העפתי שום דבר...". היא שכחה

מה עצבן את האישה, ומה גרם לה לכאב הראש הנורא? סיפור מפתיע, חלק א'

כבר מזמן רצו להוריד אליך שפע גדול משמיים, אבל אתה לא מבקש. אז תבקש!

איזה פרחים מדהימים אנחנו יכולים להביא לעולם, ובשביל שטויות מוכרים אותם לשטן?

מה עושה יהודי שמנסה ולא מצליח, שרואה את המשפחה בוכה ולבו נשבר? יוצא להתפלל

טוב להכין דף עם הבקשות. זה זמן קצר מאוד וקריטי, שטוב להתכונן אליו

התרחקי מיגון ואנחה, והיזהרי ממידת הכעס, וכך תזכי לשנה שמחה. וגם: מה קרה בסעודת ראש השנה של רבי יהודה פתיה?

אני ואת – כולנו שואבות. אמנם לא מים מהבאר, אבל אנחנו בהחלט משקות, מאכילות, נותנות, מעניקות, רצות ועושות. ומה שלומנו?