על מי נכתב מזמור אשת חיל? עלייך

אומר שלמה המלך: "אשת חיל מי ימצא". מי זו "אשת חיל"? - אשת חיל זו השכינה, אשת חיל זו השבת, אשת חיל זו אמא, אשת חיל זו האישה.

שלמה המלך ע"ה כותב את מזמור "אשת חיל" בכ"ב פסוקים, כנגד כ"ב אותיות התורה, לפי סדר אותיות א' ב' ג'. למה?

כי אישה, כשהיא באמת מחזיקה את הבית, ויודעת שה"הגה" בידיים שלה, ושהיא זו שמנהלת את הבית הזה, והיא מכניסה טעם וצבע ורוחניות ואהבה ועין טובה – האישה הזו זוכה שהאותיות של התורה כתובות עליה ממש.

את מבינה? כל אותיות התורה כתובות עליך!

את השכינה של הבית, את השבת של הבית, את התורה של הבית, את אמא, את האישה, את הכל! 

אומר שלמה המלך, "שש וארגמן לבושה": ארגמ"ן זה אותיות אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל ונוריאל. כשהאישה היא באמת אשת חיל, מלאכים סובבים סביבה, והמלאכים האלה מברכים את הבית שלה, מברכים את בעלה, מברכים את הילדים שלה.

את הפרשה שלנו, פרשת קרח, ש"יפה נדרשת", חלק מהמפרשים פותחים דווקא באשתו של קרח. למה? מפני שהכל התחיל אצל אשתו של קורח. חז"ל מגלים לנו שקרח, במשך שנים, היה שונא את משה רבנו. שנים הייתה לו בלב קנאה ושנאה על משה רבנו, אבל הוא לא העז להגיד את זה, הוא לא העז להוציא את זה מהפה שלו. "מה פתאום? מה פתאום שאני אדבר על מלך ישראל, על משה רבנו?". אבל כשאשתו פתחה את הפה – גם הוא פתח את הפה.

וזה ככה, תדעי לך, כשאת פותחת את הפה – כולם פותחים את הפה. כשאת מקטרת – כולם מקטרים. כשאת מתלוננת – כולם מתלוננים. כשאת עצובה – כולם עצובים.

כתוב בספר יחזקאל: "והנה שם הנשים יושבות, מבכות את התמוז" (יחזקאל ח', י"ד). מה זה "מבכות את התמוז"? אומר רש"י: תמוז היה פסל בצורה של ראש, ולראש הזה היו שתי עיניים, והיו נשים יושבות ומכניסות בתוך הראש הזה עופרת שקל להתיך אותה. הן היו מדליקות אש מאחור, והעופרת הייתה זולגת מהעיניים של הפסל הזה, וזה היה נראה כמו בכי, כאילו הפסל בוכה... והן היו יושבות ליד הפסל הזה ומקוננות ומייללות... וזה היה עושה להן נחת רוח. הפסל היה מוריד דמעות של עופרת, והן היו בוכות, בוכות... מגג'דרות... והיו מרגישות אושר! הן היו אומרות: זה טוב לבכות, זה משחרר, זה הפתרון לכל הבעיות. תבכו, תבכו, ככה צריך לעשות. לבכות.

וזו עבודה זרה, לגמרי!

החודש הזה, אומר האר"י הקדוש, הוא כנגד ראובן, וראובן נקרא "ראובן" משום שלאה אומרת: "ראה השם בעוניי", הקדוש ברוך הוא רואה אותי. זכרי, כשאת מבינה שהשם רואה אותך – אין סיבה לבכות.

לרפואת הילדה חגית בת שרהלה.