מנוחה פוקס

בסיפור זה אספר לכם על האירוע הכי נפלא שיצא לי לנגן בו

אני אוהבת לפנק את הנכדים שלי, אבל ההורים שלהם לא מרשים לי לקנות להם ממתקים

כלתי מבקשת דברים לא הגיוניים מהילדים, אבל כשאני מתווכח אתה – היא כועסת עלי

לפעמים אנחנו כפויי טובה. מקבלים מתנה, ואז מתלוננים. בואו נאמר תודה מכל הלב

למה אני מקנאת כל כך בסבתא השנייה של הילדים שלי, שיש לה תנאים טובים יותר לתת להם?

אנחנו פנויים, אין שום דבר בחיינו חוץ מהנכדים – אבל ההורים שלהם מסרבים להיעזר בנו. למה?

אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כלתי מסרבת. חשוב לה שאעשה דברים בדיוק בדרך שלה

מה פעמים הבטת בו בקנאה, וחשבת לעצמך: "הלוואי שהייתי כמותו?". אלף פעמים! עכשיו הסתכל עליו, אבל חשוב לעצמך: "אני בדיוק כמוהו"

בתי כעסה עלי והרגישה שאני לא מתחשבת. אני נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא לא מתחשבת בי... מי צודקת?

אצלנו בבית גידלנו שלשה ילדים שכולם ידעו שבשעת הסעודה - לא קמים מהשולחן, ופתאום ההורים שלו אומרים לי: "תני לו!", "הוא קטן!"

זה הבית שלי. אם ההורים לא משתלטים על הילד, אני צריכה לסבול ממעשיו?

בפעם הבאה שתרצו לומר שילדכם עקשן, בדקו מה הוא מרוויח ומה הוא מפסיד

מצד אחד אני נותנת את הנשמה, מצד שני רוצים שלא אתערב ולא אחנך... זה הגיוני?

אחר כך אני שואלת את עצמי: "איך אקנה רק לליבי? ומה עם דסי? היא תקנא". האם באמת זה צריך להיות כך, שכל מה שאני קונה לאחד אני צריכה לקנות גם לאח?

מי התחיל קודם? זה כנראה לא משנה. העיקר שאלו מפרים את אלו

מי צריך לעבוד ולנקות את הכיתה?

לפעמים זה טוב, להסתפק במועט. אבל כשמדובר על השקעה עבור אחרים – כדאי גם קצת יותר

המילה "אבל" היא מילה חשובה, כשהיא מאפשרת לשני להחליט, ליהנות ממנה או ללכת אחורה

רוצים לתת למישהו אהוב מתנה משובחת? תנו לו את מתנת הזמן

אילן החלילן מוזמן לשמחה... אבל איזו שמחה זו?