פרשת השבוע

כאשר אדם מחובר לאלוקיו, הוא לא יכול להיות "בטל בשישים". גם מיליון "עצים" אחרים לא יצליחו לבטל אותו

להתקדם ולעבוד על המידות, לחשוב שניה לפני שמדברים, להצליח "לכפות" אנושיות על הגיהינום הנאצי ולזכור: במה אני אויבו של הרוע?

מה למד ה"חפץ חיים" מהעגלון שהגיע לשאול לעצתו? איך מטפלים בנגעי הצרעת? ומדוע חשוב כל כך לשמור על הדיבור היוצא מהפה?

כיום, נגע הצרעת אינו קיים. האם הדבר מורה שמצבנו הרוחני טוב יותר מתקופות קודמות? ומדוע באמת פסו הנגעים בימינו?

גם לאחר שזכינו לצאת מעבדות לחירות, בל נשכח את המקל והתרמיל שליוו אותנו כשהיינו בשפל המדרגה

קשה עד בלתי אפשרי להיאבק במחשבות. העצה הכמעט יחידה היא, תיכף ומיד להסיח לבו לדברים אחרים, רצוי דברי תורה. ההסבר לכך הוא פשוט: אין ביכולתו של אדם לחשוב שתי מחשבות בבת אחת

הרוח הגבוהה של עדיאל קולמן הי"ד, הנאה מעולמו של הקב"ה, חשיבותה של ההוראה, ולמי חשוב הקרדיט?

כל ההכנה החיצונית לקראת חג הפסח (הניקיון, השפשופים ושריפת החמץ) היא כדי שנגיע לניקיון פנימי, והוא תחושת שלמות ושמחה בכל השפע שיש לידי, לדעת שהקדוש ברוך הוא, מלך העולם, לא מחסיר בעולמנו כלום

לתת קצת רווח להתבונן, לזכור לראות גם את ה"יש", ללמד טהרה לטהורים, ולראות בחוש את ניצחון הרוח על החומר

בדורנו, שהטכנולוגיה מתקדמת, הורגלנו שכל הדברים נעשים במהירות. בעבר, כדי להגיע מירושלים לתל אביב היה צריך לרכוב על חמור במשך מספר ימים, והיום אפשר לעשות זאת בתוך פחות משעה

כשדלת ננעלת על מנעול ובריח, הדבר היחיד שיכול לעבור בעדה – הוא נוזל. הדמעות מסוגלות לחלחל ולחדור – גם מבעד לדלת נעולה

עלינו להבין, מדוע המזבח מוריד דמעות על זוג שנישואיו כשלו והקשר ביניהם פסק? מה הקשר בין גירושין למזבח?

למה נבנה בית המקדש דווקא במיקום זה? סיפור של אחדות מדהימה בין שני אחים, ובשביל מה מקהיל משה רבנו את עם ישראל לפני בניית מקדש?

אפילו בתפילה צריך סיעתא דשמיא, ולכן אנחנו אומרים "השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". רק אם השם יפתח את שפתי אוכל להודות ולהתפלל

העצה המתוחכמת של הרב לקיסר, שאם יועמד לדין על ידי הפרקליטות יוכל לטעון שלא יהיה כלום כי אין כלום. איך זה קשור לבצלאל בונה המשכן? ובעיקר: הקשר אלינו

איך אפשר להתמודד עם כל כך הרבה מצוות ואיסורים בבת אחת? וכיצד הצליח העשיר למצוא את כספו בזכות הלוואה?

החומר ממנו נחצבו הלוחות היה אבן – חומר גשמי, אבל אצבע אלוקים "נגעה" בו ועיצבה את צורתו. בלוחות לא הייתה הפרדה בין החומר והרוח, כך שהחומר הגשמי הפך להיות נושא דברו של השם