פרשת השבוע

אין כזה דבר "איפה אתה"? תשאלי: איפה את? כי ה' לא משתנה, הוא תמיד באותה אהבה אליך, תמיד שומר ומשגיח עליך. תשאלי את עצמך – איפה אני?

פורים הוא מעל הטבע! החששות שייכים לימות השנה הכפופים למסגרת הטבע. בפורים בידנו לפעול לזרז את מועד כתיבת מגילת הגאולה, וקיום מנהגי היום מוביל לכך

מי שיש לו לב טוב ונותן בעין יפה - זהו עשיר. אבל אותם אנשים שיש להם הרבה, והם רעי עין ועינם צרה לתרום - אינם עשירים בממון

צריך להתחסן כי אינך יכול לסכן את סביבתך אם תדבק, ולמען האמת גם את עצמך אין לך רשות לסכן. במיוחד בזמן האחרון שההידבקות רבת עוצמה, והסיכון אינו מבחין בגילאים  

מהות של מים שאין להם צורה, והקשר המפתיע בין מים למילה "מה" – כמעט בכל השפות

פעמים אדם מודע למעשה שלילי שעשה, אך במקום לתקנו הוא בוחר לשים עליו "פלסטר"; הוא עושה מעשה טוב, רק כדי "להוכיח" – לעצמו או לבוראו - שהוא בסדר

באלו מצוות קיים המושג של "שכר פסיעות", ולמה אי אפשר לתפוס את הרוחניות במושגים של ארבעה ממדים?

מובן הדבר שיש להכיר טובה ולא לזלזל באדם שעשה לך טובה, אך מה שייך להכיר טובה לחפץ דומם? וכי יש לו שכל ונשמה להבין שגומלים עמו חסד ומוקירים לו טובה?

שלוש הקבוצות של מכות מצרים מלמדות אותנו שיש אלוקים, שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית, ושאין עוד מלבדו. מכות מצרים על פי המהר"ל

משה רבנו מגיע לארץ זרה שאין בה יהודים, ואעפ"כ קם משה ועוזר לבנות יתרו, כיון שמשה רבנו לא מסוגל לראות אפילו בצרת גוי, הוא לא יכול לראות בצרתו של אף נברא בעולם

מתי יגיע קץ הקורונה - איננו יודעים. אתמול הגיע החיסון, והיום כבר מדברים על מוטציה חדשה... לנו נותר רק לאמץ את "הנהגת הקץ"

מהיכן שאב יוסף את הכוח לוותר לאחיו ולסלוח להם, ואיזה מסר כדאי להעביר לילדים בעת שמברכים אותם בליל שבת, שיזכו להיות כאפרים וכמנשה?

ניתוק הגר מעברו ומעמו מנתק אותו גם ממשפחתו ומקרוביו שארי בשרו, ויוצר אדם שנולד מחדש. אבל עם ישראל בזמן מתן תורה לא התנתק מעברו כבני אברהם יצחק ויעקב, אלא להפך

פרשת השבוע, פרשת ויגש, הינה פרשה מופלאה בעלת לימודים מוסריים חשובים וייחודיים. קחו את הזמן והעשירו את ידיעותיכם על פרשת ויגש. לא תתחרטו

מי שעיקר מהותו נעוצה בחלקו הפיסי נותר לעת זקנה כשהוא בלה וירוד ואף חלקו הרוחני קמל ונמוג. לעומת זאת, מי שהיה רוחני - משגשג ומניב עם פרוץ המהות והיחלשות היצרים

העם היהודי יודע להיכנע, כך הוא היה ברוב תקופות השעבוד תחת עול זרים בארץ ובגולה, אולם כאשר תיגע בציפור נפשו, כאשר תיגזרנה גזרות שמד ותתנהל מלחמת תרבות שלא תאפשר לו אף להסתגר בד' אמותיו – אז ילחם בכל מידת העזות שהוא ניחן בה ובכל קשי עורפו

גרות, עלייה לגדולה ונישואין הם הזדמנויות פז, המאפשרות לאדם להשתנות. אבל הזדמנות חייבים לנצל אחרת היא חולפת ואינה משנה דבר. עשיו לא השכיל לנצל הזדמנות זו

הרבנית ימימה מספרת על הקמת "פרשה ואשה":  "היו שואלים אותי מה פרשת השבוע, הייתי צריכה להביט בלוח". צפו

החיים האלה כל כך קשים ושוחקים, שמה כבר נשאר לנו חוץ מלחפש הנאות? גם עשיו עייף ומותש מהמרדף היומיומי אחר ה'ציד' ומחפש משהו שימלא את רעבונו. מה נעשה כדי שלא לדמות לעשיו?