אבינועם הרש

יש לנו עוד כברת דרך לעבור. אבל ברגעים האלה, כשהערבות ההדדית הזו מתפרצת במלוא עוצמתה ומאירה את החשכה, אי אפשר שלא להביט ולהבין: אין, פשוט אין בעולם עוד עם כזה

הנוער שלנו הוא לא הדור הבא. הוא הדור הזה, ממש עכשיו, שמוביל אותנו במתיקות ובצניעות אל המקום שאנחנו מייחלים לו כל כך

אפשר היה ממש לראות איך שהאסימון שלהם נפל. פתאום הם לא ראו רק ילד שפגע במישהו אחר. הם ראו ילד שאולי בעצמו נמצא במצוקה

אנחנו מניחים שהם ספגו את האמונה בבית או באווירת בית הספר. אבל במציאות של היום, כשהרוחות בחוץ סוערות והמסכים מקרינים שאלות נוקבות, ה"ספיגה" הזו לא מחזיקה מים

החופש הגדול כבר כאן, ואנחנו רוצים לעבור אותו לא רק בשלום, אלא בהצלחה. 10 טיפים חשובים

"איך אני אמור להמשיך ככה? למה ה' עושה לי את זה? אני באמת בן אדם כזה רע?". הנהנתי בהבנה. הקשבתי. אבל אז, משהו השתנה באוויר של החדר

כדי שהקיץ הזה לא יהפוך לאוקיינוס של "כלום ושום דבר", הנה שבע נקודות שאתם חייבים לשים על השולחן כבר עכשיו, רגע לפני שהדלתות ננעלות

כמה מורים ומחנכים יודעים שממש מתחת לאף שלהם מתרחשת זוועה חברתית וחינוכית, רק שהם לא יודעים בכלל מאיפה להתחיל ולהסתכל על המורכבות הזו?

הגיעה הזמן שהקהילות שלנו בכל רחבי הארץ יבינו: הרווקים והרווקות, כמו גם מחפשי הזוגיות, הם לא "שברי לוחות" שצריך לתקן – הם הלוחות עצמם

אין ספק ששפת האיומים התגלתה כאפקטיבית במיוחד עם מנכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה, אבל מסופקני עד כמה היא באמת משלבת בתוכה אלמנטים של חינוך אמיתי, שיגרמו לילד לאהוב את התפילה ולהגיע אליה מתוך הבנה, חשק ומנוע פנימי בוער

"חינוך עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אם אתם לא נושמים את הידיעה שבחרתם להיות במקצוע המדהים ביותר בעולם, ויש לכם זכות להיות מעצבי נשמות, ובנוסף מישהו משלם לכם על התפקיד המדהים הזה – אז תעצרו רגע ותחשבו, לאן החיבור עם התפקיד שלכם הולך?

"אתה יודע כמה זמן עבר מאז? יותר מעשרים שנה. ועדיין... בדיוק בגלל זה החלטתי ללכת ולהיות מחנך. כי הבטחתי לעצמי שאת הגיהינום שאני עברתי, אני לא אתן לאף תלמיד לעבור"

ממשלוחי מנות ועד נפצים: השיעורים החשובים שלמדתי מהורים ששולחים משלוחי מנות, והשיעורים שאתם יכולים – וצריכים – ללמד את הילדים שלכם

כמה כוחות נפש ותעצומות אתה צריך בשביל לצאת מעצמך, מזה שרוצה עכשיו שרק יעטפו אותו, יחבקו אותו, יעריצו אותו על זה שהוא שרד כנגד כל הסיכויים – ובמקום זה פשוט להפנות את כל הזרקור לעבר ההורים המודאגים

הם עדיין ההורים שלנו! אלו שנתנו לנו ביחד עם אלוקים את החיים שלנו בעולם הזה. אלו שקמו באמצע הלילה בשביל להרגיע אותנו. מהם אנחנו רוצים להתנתק?

זה לא סוד שהאמריקאים סוגדים לווינרים. לעוצמה. לעושר. אמור לי כמה שווה המטוס הפרטי עם ברזי הזהב שלך, ואומר לך מי אתה. נראה לכם שלרב שך זצ"ל או לרב קנייבסקי זצ"ל היה סיכוי במערכת הבחירות האמריקאית?

אז נכון שאנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו, ובכל זאת יותר מכדאי לחשוב מה אנחנו עושים בשביל לא לשקוע בבועת הניתוק

הורים רבים נוטים להדחיק את העובדה שהחופש הגדול הוא קודם כל הבית ספר של החיים, ושהילדים שלהם עוקבים בעניין וסופגים כל תנועה והתנהגות שלהם. לפעמים השיעור הכי חשוב בכלל מתחיל בלהיות נחמד, ולא לשכוח לחייך למאבטח בחניון

ובכל שנה, כאשר אני נכנס לכיתה ביום הראשון ורואה את ההתרגשות של הילדים במציאת המקום, אני מיד מזהה אותו

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו