עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: הַשְּׁנִיצֶל שֶׁנִּיצַל
כשהייתי בתחילת התשובה הכנו לשבת אחת שניצלים. בדרך כלל אני אוהבת לבחור שניצלים דקים, אבל פחדתי "לברור", אז פשוט עצמתי עיניים ותקעתי את המזלג – ומה שיוצא, אני מרוצה
כשהייתי בתחילת התשובה הכנו לשבת אחת שניצלים. בדרך כלל אני אוהבת לבחור שניצלים דקים, אבל פחדתי "לברור", אז פשוט עצמתי עיניים ותקעתי את המזלג – ומה שיוצא, אני מרוצה
"הדלקתי את הנרות עם הנר, והוא דולק, ואני בשבת – ועכשיו אני בסיס לדבר האסור. מה אעשה?! לכבות לא אוכל, לעזוב לא אוכל"... ויעוצו עצות רבות עד כי הוחלט פה אחד: להניח את הנר בשינוי. ותשקוט הארץ
בא אלינו אורח לא דתי, אבל כשהוא מגיע אלינו הוא מאוד מכבד את חוקי הבית. יום אחד כשאכל איתנו ורצה לזרוק שאריות לפח, הוא שאל אותנו אם הפח חלבי או בשרי
בעולם התשובה, חשוב כל כך להיות מודרכים נכון. להיות מאוזנים, להיות מלווים ברבנים נכונים ששומרים עליך מהאורות של עצמך, שיכולים בקלות לשבור כלים, בתים ומצבים של רוח
אותה חברה לא קלטה נכון איך לברך לפני האכילה. היא הבינה שצריך לברך לפני כל ביס. לכן כל הזמן לחשה לעצמה את הברכה הנכונה, בכל פעם לפני שהניחה את כפית האוכל בפיה...
איכשהו באיזושהי שיחה עם אמא שלו, הוא אמר כבדיחה, שלדתיים אסור לאכול אורז בימי שלישי בצהריים. היא האמינה לזה במשך כמה שנים! עד שהתארחה אצלם ביום שלישי כלשהו והזדעזעה לגלות אורז על השולחן...
בתחילת התשובה הייתי אומרת לאנשים את מה שהייתי שומעת בשיעורי תורה בצורה ישירה בלי טקט. קבלו דוגמאות
בתפילת שמונה עשרה כתובות תוספות לעשרת ימי תשובה. בעלת תשובה אחת הייתה בטוחה שאומרים זאת בעשרת הימים הראשונים לחזרה שלה בתשובה...
עוד חברה מספרת לי שאחותה, שלא חזרה בתשובה, באה לעזור לה עם הילדים, ועזרה בכביסות. מתוך התחשבות, היא שאלה אם מותר לכבס בגדי בנים ובנות ביחד...
התארחתי בפעם הראשונה בשבת אצל משפחה מחב"ד. בבוקר שאלתי את אם המשפחה לאן הלכו הילדים, והיא אמרה לי: "לשול" (זה בית כנסת באידיש). שאלתי אותה – "מי זה שול? הוא שכן שלכם?"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה