למה נשים קורסות מעומס? כי אף אחד לא סיפר לנו את הסוד של האבנים הגדולות

 ניהול זמן.

רק המילים האלה נשמעות לפעמים כמו משהו של "בעלי עסקים גדולים". טבלאות אקסל, אפליקציות, לוחות שנה, אבל האמת? דווקא לנשים זה אחד הנושאים הכי חשובים והכי משמעותיים. באחת הסדנאות שהעברתי לנשים עמוסות שמרגישות כל הזמן במרדף אחרי הזמן,  פתחתי בסיפור על מרצה שהניח בצנצנת אבנים גדולות ואז שאל את התלמידים: "האם אפשר להכניס עוד?" התלמידים השיבו שלא.

המרצה הוסיף לצנצנת חצץ ושוב שאל: "האם אפשר להכניס עוד?" והתלמידים השיבו שוב שלא. ואז הוא הכניס חול… ולאחר מכן מים… ולבסוף שאל את התלמידים: "ומה לומדים מזה?"

אחד התלמידים ענה: "תמיד אפשר להכניס עוד", אבל המרצה חייך ואמר: "הפוך. אם לא תכניסו קודם את האבנים הגדולות - לא יהיה להן מקום". כמה שזה נכון בחיים שלנו. כמה פעמים אנחנו קמות בבוקר ורצות: חול, חצץ, מים. המון דברים חשובים - אבל לא בהכרח הדברים שבאמת בונים לנו את החיים. ריצה ממקום למקום, פגישות לא חשובות, התעסקות בטלפון  אנחנו עסוקות כל הזמן - אבל הרבה מהפעולות הללו הן החול והחצץ שלנו, לא האבנים הגדולות.

אחת המשתתפות בסדנא שאלה אותי:" "אבל איך נדע מה זה אבן גדולה ומה לא?"

1. רק את יכולה לעשות את זה.
 אף אחד לא ישב עם הילד לזמן איכות, לא יתפלל במקומך, לא יעשה את מה שאת צריכה לעשות לעצמך.

2. הדבר שהכי קל לדחות.
 את יודעת, הדברים שכתובים ביומן כבר חודשים ואף פעם לא מגיעים לשם באמת.

3. הדבר שבונה עתיד.
 לא רק מכבה שריפה של עכשיו -אלא מייצר מחר טוב יותר.

אבל למה זה כזה חשוב?

כי רובנו חיות שנים על "צריך". ציפיות של בית, של חברה, של סביבה. וכשלא יודעים מה באמת חשוב לנו - הזמן והחיים מתמלאים במה שרוצים ממני, במקום במה שנכון לי וככה אנחנו מוצאות את עצמנו מותשות, נשחקות, ועוברות ממשימה למשימה בלי אוויר. אבל האמת הרבה פעמים כל העניין של ניהול זמן וסדר עדיפויות לא קשור רק ליומן, אלא לאמונות שיש לנו בנוגע לזמן.
ואסביר, אני חזרתי בתשובה והתחתנתי בגיל צעיר וכמו הרבה נשים, נשאבתי מהר מאוד למירוץ של חיים: לימודים, עבודה, בית, ילדים, ציפיות, אידיאלים. היום יום שלי היה עמוס במשימות חשובות מאוד אבל לא בהכרח כאלה שמתאימות לי , לא לקצב הנפשי שלי, לא למה שבאמת חשוב לי. משימות שהגיעו מציפיות של אחרים, מהרגלים, מלחצים חברתיים, או פשוט מ’ככה עושים’. דברים שסימנתי עליהם וי, אבל בפנים לא תמיד הרגשתי שהם שלי. לא עצרתי לשאול: "ומה עם מה שחשוב לי? מה באמת נכון לי עכשיו?"

רק כשהתחלתי בעצמי תהליך אימון, וכשאני מלווה נשים בתהליכים דומים הגעתי לתובנה כל כך משמעותית: לא צריך להספיק הכול  צריך להספיק את מה שמהותי, את מה שבאמת יוצר חיים של משמעות ולא רק של משימות.
ואז התחלתי לשים קודם את האבנים הגדולות שלי, ולאט לאט התחלתי להבין מה הן האבנים הגדולות של חיי. כן, נשמע פשוט, אבל הרבה מאיתנו לא תמיד יודעות מה באמת מהותי ומה חשוב לנו, ויש כל כך הרבה דברים חשובים שאנחנו אפילו לא מודעות לקיומם. יש אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים עם צנצנת מלאה בחצץ ובחול ולא באבנים גדולות.

מאז שהתחלתי להכניס יותר את האבנים הגדולות של חיי - יש לי פחות שחיקה, פחות לחץ, יותר נוכחות, יותר בהירות, יותר אני. וכך אני רואה גם אצל המתאמנות שלי בקליניקה: ברגע שהן בוחרות לאמץ אמונות חדשות לגבי הזמן, ולפתוח לעצמן אפשרות לבחור במה שבאמת חשוב להן, הן מתחילות לחוות חיים שלווים ומלאי משמעות.

אני חושבת שכל הנושא של אבנים גדולות קריטי לכל אישה באשר היא, ובפרט לבעלות תשובה. ולמה? כי הרבה מאיתנו מאמצות אבנים גדולות - שלא באמת שלנו. הנהגות חשובות,ערכים יפים, קדושים, גבוהים, אבל לא תמיד כאלה שמתאימים לנו. וכשלא מקשיבים פנימה - מאבדים את עצמנו בדרך.

תשובה אמיתית היא לא הפיכה למישהו אחר. היא חזרה לעצמי. אל הנשמה המיוחדת שבורא עולם נתן לי, עם הקול שלי, הנטיות שלי, והדרך החד־פעמית שלי. לזהות את האבנים הגדולות שלנו זה בעצם לחזור לעצמנו. אני לא מדברת רק על תיאוריה. זה הסיפור שחייתי מבפנים, שנים. ואני מלווה נשים בדיוק בנקודה שבה הן מבינות: "אני רוצה חיים עם משמעות, אבל בלי לאבד את עצמי". כי אם לא תכניסי קודם את האבנים הגדולות שלך - החיים יתמלאו בדברים אחרים. וחשוב שתזכרי: הזמן לא מחכה.

אם את מרגישה שהגיע הזמן לגלות את האבנים הגדולות שלך - הדברים שבאמת בונים את חייך, מוזמנת לכתוב לי למייל. 

חגית מלכה - מאמנת נשים במסע תשובה - להתחבר לעומק שבפנים
   malkahagit777@gmail.com