"אמרתי לקב"ה: 'בוא נעשה עסק'. יומיים אחר כך חזרתי בתשובה"

על הבמה הוא נראה כמו מי שנולד לתוך עולם הישיבות: זקן אדמוני וארוך, ובעל מראה רבני. אבל מי שמכיר את הרב רפאל קליינמן של היום מתקשה לדמיין שבעברו היה שחקן חילוני, שעמד רגע לפני פריצה גדולה בקריירה שלו בארצות הברית. הבטחה אחת ושבת אחת שינו לו את החיים מן הקצה אל הקצה, והפכו אותו לאיש חינוך שמוביל דורות של תלמידים מזה 35 שנים.

בהצגה (קרדיט: חיים פיינהנדלר)

לבחור בין לימודים לסיבוב הופעות

בין תפקידיו של הרב קליינמן כיום נמנים ניהול תלמוד תורה, ייעוץ חינוכי ופיקוח, אולם הרקע ממנו הגיע היה שונה לגמרי. הוא גדל בדרום תל אביב, במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. "הייתה לנו את המסורת הישראלית הפשוטה: חגגנו את ליל הסדר, צמנו ביום כיפור ולא אכלנו בשר וחלב ביחד. עם זאת, לא הייתה בעיה לשתות קפה אחרי שניצל, למשל", הוא נזכר.

אבו כביר, השכונה בה גדל, הייתה אז מעברת צריפים "עם שבילי עפר, חמצוצים, פרגיות וחרציות", הוא מספר, והמשפחה חיה בפשטות שאפיינה את דרום העיר.

המהפך הגיע בחטיבת הביניים. עיריית תל אביב החליטה על שילוב של ילדים מקצוות שונים של העיר. "עברתי עם חבריי ללמוד בצפון תל אביב, ושם נחשפנו ל'תפוח הגדול'. פתאום הבנו שיש עוד עולם שכלל לא הכרנו.

"אני זוכר שלקחו אותנו מטעם בית הספר להצגת תיאטרון, שהייתה עבורנו הלם תרבות. עם הזמן עברנו מעין שינוי תרבותי, אם כי היינו שמרנים, ויש דברים שלא עשינו.

"גם העולם שלי הלך והתפתח. עוד משנות הגן הייתי מככב בתפקידים ראשיים בהצגות. בסוף חטיבת הביניים יועצת בית הספר אמרה לי: 'נראה לי שיש בית ספר שיכול לטפח את הכישרונות שלך'. היא שלחה אותי לתיכון אמנותי, ושם הלכתי למגמת תיאטרון".

את התיכון הרב קליינמן לא סיים כתלמיד מן המניין. "התיאטרון יותר קרץ לי מהלימודים. באותה תקופה כבר הצטרפתי ללהקה, והיא עמדה לצאת לסיבוב הופעות באירופה. מנהל התיכון זימן אותי אליו והודיע שעליי לבחור באחד מהשניים: או לצאת לסיבוב ההופעות או להישאר כתלמיד בבית הספר. כמובן שבחרתי בהופעות". את לימודיו הוא סיים באופן אקסטרני.

בצבא הוא שירת בלהקה צבאית, ובמלחמת לבנון שימש כמנהל הלהקה. בגמר שירותו הצבאי פנה להמשיך את הקריירה. "הצטרפתי לפסטיבל החסידי", הוא משחזר.

פסטיבל חסידי?

"כן, היה פעם פסטיבל חסידי בישראל. הוא לא פסטיבל דתי, מופיעים בו גברים ונשים ביחד. עשיתי את הכוריאוגרפיה של המופע, והייתי אחד מאנשי הצוות של הלהקה. במסגרת הפסטיבל, בכל שנה הייתה יוצאת משלחת לסיבוב הופעות אינטנסיבי באירופה ובארצות הברית, שנמשך כחודשיים וחצי. אחרי הפסטיבל כולם חזרו לארץ, אבל לי היה ברור שאני נשאר בארצות הברית. נשארתי בפילדלפיה והתקבלתי למחזמר שם".

לפני החזרה בתשובה

"לעשות עסק עם הקב"ה"

לדברי הרב קליינמן, לאורך כל הדרך, ולמרות שלא שמר תורה ומצוות, היה לו קשר ייחודי עם בורא עולם. "תמיד דיברתי עם הקב"ה. כבר בגיל תשע הלכתי לבית כנסת, והייתי עורך בכל ליל שבת קידוש לבד. אחרי בר המצווה, היו כמה חודשים בהם התפללתי בבית מתוך סידור את כל התפילה, ואפילו בצבא הייתה תקופה ששמרתי שבת.

"זה אף פעם לא החזיק להרבה זמן, אבל תמיד היה לי שיח עם בורא עולם. הייתה פעם שעשיתי עסק עם הקב"ה - שאם אתקבל לאיזו הופעה, אתחיל להניח תפילין. ובאמת התקבלתי, ומאז הקפדתי על הנחתן".

בשלב מסוים, הוא הרגיש שמיצה את פילדלפיה. "אמרתי לעצמי שאני כבר יכול לעבור הלאה. נסעתי לניו יורק, ושם פגשתי אדם שחזר בתשובה וידע שאני מניח תפילין. יום אחד הוא בא להזמין אותי לשבת בישיבה.

"כמובן שלא הסכמתי. הייתי בחזרות, ועמדתי לפני חתימת חוזה. הוא לא הרפה, ובא שוב ושוב, אבל אני התמדתי בסירוב. הסברתי לו ולאנשים סביבי: 'אני יודע שאם אבוא - לא אחזור, ואני לא רוצה. אני עומד לפני משהו מאוד גדול בקריירה, ולא מעוניין לוותר עליו'".

אמרת כאן משפט מפתיע. מהיכן הוודאות שאם תלך לשבת אחת תחזור בתשובה?

"אינני יודע, אבל כולם זוכרים לי את המשפט הזה. זאת הייתה מעין נבואה שנזרקה לי מהפה. כנראה שמשהו בפנים ידע את האמת שהייתה שם. אני חושב שהקב"ה פשוט אסף את נשמתי וגאל אותי ממש מהציפורניים של היצר הרע. אם הייתי הולך וגדל ומתפרסם שם, מי יודע לאן הייתי מגיע, וספק גדול אם הייתי חוזר לפה".

(קרדיט: חיים פיינהנדלר)

"אל תתעסק איתי בכלל"

למרות שהתמיד בסירובו, הייתה שבת אחת שההזמנה פגשה אותו בתזמון שונה. "אותו חוזר בתשובה התקשר אליי ביום רביעי, ואמר ששמרו לי מקום לשבת. פניתי לקב"ה ואמרתי לו: 'יודע מה, ריבונו של עולם, אעשה איתך עסק. בשבת מתוכננים לי שני דברים: יש לי חזרות, ואני אמור לפגוש את הבמאית ולחשוב איתה על ההצגה של השנה הבאה. אם מאיזו שהיא סיבה, שלא תלויה בי, שני הדברים הללו יתבטלו - אבוא לשבת'.

"ביום שישי, שמונה וחצי בבוקר, הטלפון צלצל והבמאית שלי שאלה האם אפשר לדחות את הפגישה ליום שני. בשעה עשר, הכוריאוגרף מודיע לי: 'מבחינתי אתה עושה את התפקיד שלך מצוין, ואתה לא צריך להיות בחזרות'. זאת הודעה חריגה מאוד, אין כזה דבר פתאום להשתחרר מחזרה לפני הופעות", הוא מציין.

"אחרי שני הטלפונים, אמרתי לקב"ה שלא אשבור את המילה שלי ונסעתי לשבת. הגעתי לעיירה בשם מונסי, שנמצאת במדינת ניו יורק, ופגשתי שם את הרב טאובר זצ"ל. הוא היה נראה לי אדם מאוד מעניין וחכם, אבל כשרצה לדבר איתי - לא הסכמתי. אמרתי לו: 'עזוב, לא באתי לשום דבר, אל תתעסק איתי בכלל'.

"בשורה התחתונה, במוצאי שבת ביקשתי לפגוש אותו. אף אחד לא הבין למה, גם אני לא. נפגשנו באחת עשרה בלילה, ויצאתי ממנו אחרי שיחה של שעה.

"כשחזרתי לדירה, התקשרתי לניו יורק. ביקשתי לבטל את ההצגה, והודעתי שאני לא חוזר. התקשרתי גם לפילדלפיה ועדכנתי את הבמאית בהודעה דומה. ביום ראשון בבוקר, במקום לחזור למנהטן, נכנסתי לישיבת 'אור שמח' במונסי, והייתי שם כמה חודשים. בהמשך חזרתי לארץ, ישירות לישיבת 'אור שמח' בירושלים".

(קרדיט: חיים פיינהנדלר)

"נפילה עצומה"

כיום, כאמור, הרב קליינמן מחזיק ברקורד ארוך שנים בעולם החינוך, וכן פעיל בארגון "ביחד", שעניינו מתן תמיכה לבעלי תשובה. הוא מציין כי ניסיונו האישי, ובעיקר מקרים רבים בהם נתקל במהלך עבודתו, גרמו לו לתובנות בכל הקשור לעולמם של חוזרים בתשובה.

"בתחילת דרכנו בתשובה, מאוד הלכנו ונטמענו בתוך העולם החרדי", הוא אומר. "המגמה הייתה השתלבות מלאה בחברה החרדית. עם השנים, אתה מבין שזה לא ככה. הדילמות, הקונפליקטים וההתמודדויות שיש לבעל תשובה לא דומים לאלו של חרדי מבית".

מה היו האתגרים המרכזיים בחזרה בתשובה שלך?

"אחד הדברים שהיו לי הכי קשים היה המעבר מלהיות אברך כולל יום שלם לחצי יום. מצד אחד אתה רוצה בכל מאודך ללמוד, ואתה גם נמצא באווירה של למידה כל הזמן, אך מצד שני אתה צריך להתפרנס. החלום בתחילת הדרך הוא להיות רבי עקיבא, ואחר כך מגיעה ההבנה שאתה לא תהיה רבי עקיבא. זו נפילה עצומה".

אתגר נוסף שמעלה הרב קליינמן קשורה לירידה ברמת החיים הגשמית. "עבור מי שלא בא ממקום של דלות ולא גדל על כך, הירידה ברמת החיים היא קשה. המושג של גמ"ח, לדוגמה. אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי זקוק להלוואה מגמ"ח. בכיתי כל כך, אפילו שידעתי שאחזיר את הכסף. התחושות היו: מה זאת אומרת? מה, אתה לא יכול להתמודד לבד?

 "בנוסף לאתגרים הללו, מגיע גם העניין של חינוך הילדים. אתה מגיע למסגרות החינוך, אומר אמן על כל דבר ומפחד להעיר, מחשש שאם תעיר יעיפו אותך או יגידו משהו לילדים שלך. גם כשאתה רואה דברים שהם לא בסדר, אתה לא מעז להגיד אותם, כי אין לך גב משפחתי במערכת".

"לחפש אחרי האמת"

בניגוד לזירות אחרות שהזכרת, בעולם החינוך אתה מעורה מאוד. ניסית לתקן את המצב?

"השתדלתי ליצור שינויים בהרבה דפוסי התנהגות בתוך המערכות. כמובן, הכול רק בסייעתא דשמיא. לפני הרבה שנים נקראתי אל הרב שטיינמן והתבקשתי לפתוח חיידר. בנוסף, הייתי קרוב לרב שמואל אוירבך, שהדריך אותי ותמך ברעיונות ובדעות שלי. הוא נתן לי הרבה כוח. בהמשך ניהלתי 11 שנה חיידר וסמינר לבנות בברזיל, ואחר כך הייתי מנהל סמינר כאן בארץ. כל מה שעשיתי היה בעידודם, בכוחם וביוזמתם של גדולי ישראל, שידעו מי אני. לא הסתרתי את קורות חיי ולא עשיתי את עצמי מישהו אחר".

באילו נקודות הרקע השונה ממנו באת תרם לעבודה החינוכית?

"החיפוש אחרי האמת בכל דבר, מבלי לעשות חשבונות. זאת השקעה, זה דורש להודות בטעויות ולצמוח מטעויות, לדעת שיש עוד מה לעשות, ובעיקר תמיד להסתכל ולבדוק: האם זה רצון ה' או לא רצון ה'?

"את יודעת איך פחדתי בתור מחנך? הפחד שלי היה כל הזמן שלא אטעה. אני עובד עם ילדי עם ישראל, וזה לכל החיים, זה לדורי דורות, גם הלאה לדור העתיד".

הרקע של המשחק, ממנו הגעת, בא לידי ביטוי בעבודת החינוך?

"בוודאי. כשהגעתי לחינוך הבנתי שסוף סוף אני יכול לממש את הכלים האמנותיים שהיו לי כל החיים. אמרתי לעצמי שעכשיו אני מבין למה חזרתי בתשובה - על מנת שאוכל להביא חידוש לעולם באופן הזה.

"כמורה, כל שיעור בכיתה היה מחזה או הצגה, כולל שירים וריקוד עם הילדים. זה עבד פלאים. התחלנו את הלימוד בצורה הזו עוד משלב לימוד הקריאה של האותיות והתנועות". הוא מספר, כי המודעות להשפעה החיוביות של האמנות על הילדים והנוער הולכת וגדלה. בשנתיים האחרונות, הוא נקרא בין השאר להרים הפקה בישיבה קטנה המיועדת לבחורים שזקוקים לסגנון לימוד שונה מהמסלול הישיבתי הרגיל. "הבחורים עשו את הכול - בנו את התפאורה, הציגו, שרו ורקדו. זה היה ממש שילוב של כל החושים ביחד".

"למצוא פתרון לקשיים"

לצד העיסוקים עליהם פירטנו, בשנים האחרונות אתה עוסק במפגשים עם הציבור החילוני. יש לך ממשק עם הציבור הלא דתי?

"קודם כל, בוודאי שיש לי. הקשר שלי עם חבריי לצבא, לתיאטרון, ולכל פעילות שהייתי בה בעבר - לא נותק מעולם. הם נוהגים לבוא אלינו לסוכה, להדלקת נרות חנוכה ולסעודת פורים.

"מלבד הקשר הטבעי עם חבריי, לאחרונה הצטרפתי לסדרה של עשרה מפגשים שנקראת 'ירושלים פנים רבות לה'. נפגשים שם סוגי אנשים מהחברה הישראלית, חרדים וחילונים, ומדברים. המטרה היא לערוך שיחות, ובאמצעותם להכיר את העולמות ולהנגיש מושגים.

"בשיח הזה אתה מצליח, קודם כל, לייצר לאנשים הסתכלות אחרת. אני שומע מהמשתתפים: 'אתה יודע מה? לא חשבנו שיש חרדים כמוכם', או 'הלוואי שכולם היו כמוכם'. אלו משפטים שחוזרים על עצמם הרבה פעמים, כי אנשים לא פוגשים את הדמויות ביום יום. החילונים פוגשים את החרדים באמצעות התקשורת, שמראה אותנו בצורה מאוד לא יפה".

אין סיכון מסוים בחשיפה הישירה הזאת? הרב כבר בנה את האישיות שלו, אבל הדור הצעיר, שמסתכל על הרב ולוקח ממנו דוגמה אישית, עוד טרם גיבש לעצמו תפיסת עולם יציבה. זה לא משהו שהרב חושש ממנו?

"הרבה אנשים לא דתיים אומרים לי: 'למה אתם מפחדים לשלוח את הילדים שלכם למפגשים? אם הדת שלכם היא כזאת שבירה, אז אולי תבדקו את עצמכם?'. יש בחינה של 'דע מה שתשיב'.

"כמובן, לא בכל שלב מפגישים אנשים עם אנשים. ברור לי, שפגישה עם חילונים היא רק עבור מי שיש להם כבר מספיק ניסיון חיים ותפיסת עולם מגובשת בעולם הדתי.

"הנשירות קורות בכל מיני מצבים, כל אחד מהסיבות שלו, לצערנו הרב. אבל, בסופו של דבר, אני לא אומר לכל אחד לבוא למפגשים. מי שמגיע צריך לבוא עם כלים ושריון חזק, ומתוך ידיעה ברורה שהוא מגיע לשליחות, ושליחי מצווה אינם ניזוקים".

לאחרונה, הרב קליינמן העלה הצגה העוסקת בדילמות מעולמם של בעלי התשובה אל מול הדור השני, דור הבנים. "הרעיון הוא לדבר על הקונפליקטים שהאדם מתמודד איתם. דילמות שצצות מול מערכות שלא בדיוק תואמות את הרצון האמיתי שלו.

"השאלה היא, איך אתה מצליח באמת לנתב את החיים שלך ולפעול את השליחות שלך בעולם. המסר שלי הוא שבן אדם יעז לשאול את עצמו את השאלות, שאולי חבויות בתוך עצמו והוא אף פעם לא העז לשאול אותן.

"באמצעות ההצגה, אני רוצה לתת כוח לאנשים להתמודד עם הקשיים שלהם, להעז לדבר על דברים שקשה להם, ובעיקר לחפש את הדרך למציאת הפתרון הטוב והאמיתי ביותר. הרבה פעמים הפתרון נמצא אצלך בפנים, אתה רק צריך לגלות אותו".