לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס
מתוך הסמטה החשוכה, בצעדים חרישיים ומחושבים, פסעו שני אנשים הדורי פנים. גלימותיהם הארוכות רטטו ברוח. האחד מהם אחז בידה של ילדה קטנה, עיניה פעורות מאימה ושערה פרוע. פניהם היו מתוחות, לחוצות
הגרמנים היו בטוחים שהיא פרו נאצית, בעקבות קשריה עם חתניה, אך כאשר קצין נאצי ביקר בביתה ושאל מה הוא יכול לעשות למענה, תשובתה הייתה "להסתלק עם חייליך מן המדינה"
ג'ובאני פלטוצ'י היה קצין משטרה איטלקי, ששירת בתקופת מלחמת העולם השנייה. כנראה לעולם לא היינו שומעים על מעשיו של אותו שוטר אלמוני בעיר רייקה, אילולי סיפורי ההוד שנקשרו לראשו לאחר מלחמת העולם השנייה
כבר באותה השנה הכינו קנריס וסגנו תוכנית להפלת המשטר הנאצי, במידה והיטלר יפתח במתקפה לכיבוש חבל הסודטים. אך הסיפוח, שהתרחש ללא שום ירייה, גרם לכך שתוכניותיהם לא יצאו אל הפועל
הוחלט לבחור בגופתו של גלינדר מייקל, אדם חסר כל ולוקה בנפשו, שמת בראשית 1943 בעקבות בליעת רעל שהכיל חומצה זרחתית. הסיבה לבחירה הייתה העדר של ממצאים בגוף שיכולים לגלות לגרמנים את סיבת המוות האמיתית, ולהוכיח שהאדם לא מת בטביעה
בכנר הצליח לשמור על קור רוח בשעה ששוחח עם הקצין, שישב מולו ושיחק עם אקדחו. אך לפתע זינק בכנר על רגליו, והתחיל לצעוק על הקצין. אם אתה חושב שאני מסתיר יהודים, אנא מצא אותם! היכן הם? מתחת לשולחן שלי?
המפקד קם ממקומו בזעם, הצמיד את פניו לפניה וצרח בטירוף במלוא גרונו: "את מבקשת ממני למסור לידך את היהודים המלוכלכים הללו?! הסתלקי מכאן מיד, לפני שאחטוף את דרכונך השוויצרי ואכלא גם אותך יחד עמם!"
שנה לאחר הגעתם נפטר יחיאל אשכנזי גומפריך, מחשובי הקהילה. החסר מורגש בלבבות, ונוצר צורך דחוף – מקום קבורה מכובד. הסוחר מרדכי מודל, אדם עשיר ונכבד, רוכש חלקת קרקע מחוץ לחומות העיר. שם, על אדמתה של גרמניה, מוקם בית הקברות היהודי הראשון של ברלין
הלורד מוין אמר לו בבוטות: "מה אעשה במיליון יהודים? היכן אשים אותם?". בעקבות המעצר והחקירות, ברנד לא חזר אל אייכמן בזמן, והעסקה, שיכלה להציל מיליון יהודים, לא יצאה אל הפועל
