בים החלה סערה. הקברניט הפחית מהירות, בידעו כי ספינתו אינה מן המשוכללות, אך כבר היה מאוחר מדי. הספינה עלתה על שרטון, חור גדול נפער בחרטום, ומים החלו זורמים. הקברניט ואנשי הצוות ניסו לסתום את החור באמצעות שמיכות, אך לא היה לכך סיכוי
אלכסנדר מוקדון לא התרגש. הוא ציווה לפרק את כל העיר צור היבשתית, לא להשאיר אבן על אבן. עשרות אלפי חיילים הסתערו על צור בכלי מלחמה ופטישים, והפכו אותה לעיי חרבות
נשים הגישו בקשות לפתיחת חיידר לבנות, וחלק מהן התקבלו. במסמך, שנמצא בארכיון הספרייה הלאומית, רשם אחד הפקידים כי הוא בדק את הנושא עם יהודים מלומדים, ולפי השולחן ערוך אין לנשים ללמוד תורה, ולכן הוא אינו מאשר את בקשתה
משלחת של שוטרים מהמטה המרכזי במוסקבה הגיעה על מנת לוודא את קיום התקנות החדשות בדבר סגירת מוסדות דת. אך שם חיכתה להם הפתעה: בית הכנסת היה מלא מפה לפה, ודלתותיו היו נעולות. נשות הקהילה היהודית נהרו לבית הכנסת עם ילדיהן ותינוקותיהן, התבצרו בתוכו וסירבו להתפנות
בעולם העתיק הביטומן היה חומר רב-שימושי: הוא שימש לאיטום, לציפוי, להדבקה, לרפואה ולעיבוד גופות בחניטה מצרית. מחקרים היסטוריים על אספלט ים המלח מגלים שהמצרים היו צרכנים מרכזיים שלו, ושעוד בעת העתיקה הוא נתפס כחומר איכותי במיוחד, ובפרט הביטומן הישראלי תוצרת ים המלח
החיילים הביטו בה, ואז נסוגו לאחור. הם ראו לפניהם אישה עם צרעת ופחדו להתקרב. מה שהם לא ידעו הוא שמתחת למעילה של אותה אישה היו מסרים, תרשימים ומידע מודיעיני שנועדו למחתרת הפיליפינית ולבעלות הברית. מובן שאף אחד לא העז להתקרב אליה או למעילה
לאחר שירות החובה ביקש זיסמן לחתום קבע, אבל הוא נדחה. הסיבה: כששתה עם חברים לפני כחצי שנה, הראה להם תמונה שלו במדי אס אס. זו נחשבה למהתלה מאד לא הולמת, ולכן נפסל מלהיות קצין בקבע
עד מהרה אנשי הגסטפו הצליחו לשים את ידם על חוליה חלשה בשרשרת, איש בשם יוהן ונצל, שנתפס על ידי הנאצים ועונה קשות עד שמסר את כל המידע שברשותו. כל אנשי "התזמורת האדומה" נתפסו ביום אחד. במשך חודשים הם עונו וחולץ מהם מידע, ובסופו של דבר נשפטו לעונשים שונים
הסיבה להשערה שהמתחם נבנה על ידי עוזיהו ואוכלס על ידיו בימי צרעתו, היא מערכת הקברים המרשימה הנמצאת באתר. מערכת יפה ומעניינת – אך ריקה לחלוטין. חוקרים שיערו כי העצמות פונו והועברו מן המקום, אך ברור כי באחוזה מלכותית שכזו לא נקברים אנשים סתם. מי נקבר שם, ולאן פונה?
בלב שכונת טלביה בירושלים ניצב מזה שנים רבות מבנה אבן כבד קירות, מוקף חומה עבה ושער ברזל ישן. במשך עשרות שנים לא ניכרה שום תנועה בבית ובחצרו. היו שקראו לו בפשטות "הבית המקולל", ונמנעו מלהתקרב אליו
