לפני שרה שנירר: מי לימד את בנות ישראל?

בשנת 1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקימה שרה שנירר את בית יעקב. עד אז בנות ישראל היו בבית, או שלמדו בבתי ספר של גויים. כך מקובל לחשוב, אבל קביעה זו לא מדויקת לחלוטין. גם בתקופות קודמות יותר היו ילדות שהלכו לחיידר, ללמוד אצל מלמד או אצל מלמדת.

בשביל לפתוח חיידר באימפריה הרוסית בתקופת הצאר (לפני מלחמת העולם הראשונה) היה צורך לשלם שלושה רובל שנתיים, וגם לקבל את אישור פקידי הצאר. גם נשים הגישו בקשות לפתיחת חיידר לבנות, וחלק מהן התקבלו. במסמך, שנמצא בארכיון הספרייה הלאומית, רשם אחד הפקידים כי בדק את הנושא עם יהודים מלומדים, ולפי השולחן ערוך אין לנשים ללמוד תורה, ולכן הוא אינו מאשר את בקשתה. פקיד אחר התעקש שבחוק הרוסי כתוב "מלמד" ולא כתוב "מלמדת", ולכן הדבר אסור. במקרה אחר קיבלה פסה גוטמכר מפולין אישור לפתוח חיידר לבנות, אך הותר לה אך ורק ללמד את "השפה היהודית", ולא את "הדת היהודית". היא הציגה מסמכים מאת רבנים שונים, שהעידו על כישוריה בלימוד השפה היהודית. היא נדרשה ללמד גם רוסית, ולא ללמד יותר מ-24 תלמידות.

אלא שלימודי "השפה היהודית" היו מתוך הסידור והחומש, הספרים הכתובים בשפה היהודית. הסופרת והמחנכת אסתר רוזנטל שניידרמן מתארת, בספרה "נפתולי דרכים", את החיידר בצ'נסטוחוב שנוהל על ידי אישה יהודייה: בשנת 1900 למדו בו את לימודי השפה העברית דרך קריאת פרשת השבוע ותרגול חוזר של קריאת הפסוקים. בחיידר היו 24 בנות, מתוך מאות ילדות העיירה.

המקרה המצוי יותר היו ילדות שבאו ללמוד אצל המלמד של הבנים, אחרי שעות הלימוד של הבנים. לא רבות עמדו בכך, משום שזה עלה עוד כסף, וגם כך לימודי הבנים היו עול. אך תמיד אחרי צאת הבנים מן החיידר היו משתרכות מספר בנות מן העיירה. בסי טומשבסקי מקיוב מספרת כי ה"עויזר", סגנו של המלמד, היה מסתובב בכיכר השוק בסוף יום הלימודים של הבנים, ואוסף את הבנות הקטנות ללימודים.

לא תמיד היה פשוט להיות ילדה של חיידר. מדי פעם היו ילדים מתעמרים ומהתלים בבנות, אולי מתוך קנאה, שכביכול הן תופסות את מקומם של הבנים. אוה ברוידו מספרת בזיכרונותיה שעזבה את לימודיה בחיידר, כי לא יכלה לסבול את הצקות הבנים. בהמשך, למרבה הצער, היא ירדה מהדרך ונעשתה למהפכנית קומוניסטית מפורסמת, אך אולי בכל אופן משהו מהיהדות שלמדה בחיידר ליווה אותה בהמשך הדרך.

דווקא לפני מלחמת העולם השנייה, חלה עליה במספר הילדות שהלכו לחיידר, כנראה מתוך לחץ ציבורי שגם בנות צריכות ללמוד. בסקר שנעשה בשנת 1912 נמצא כי 8% מחניכי החדרים בפולין הן ילדות. האחים הגדולים היו לוקחים איתם את אחיותיהם הקטנות. הן היו יושבות בחדר נפרד, והמלמד ורעייתו היו צריכים לעבור בין החדרים. הבעיה הייתה שחלק גדול מה"חדרים" לא היו חיידר אמיתי מסורתי, אלא נגועים בהשכלה. במקום חינוך יהודי שורשי, קיבלו שם הבנים והבנות חינוך "מתקדם", עם רעיונות חדשניים איך לפרוץ את גדרות המסורת. זה המצב שהוביל להחלטתה של של שרה שנירר להקים את "בית יעקב": היא ראתה שאם לא תקים מוסד מסודר לחינוך יהודי שרשי – עם ישראל יאבד, חלילה, את בנותיו, לטובת אידיאלים זרים. המהלך שלה להקמת מוסד היה חדשני, ואף זכה להתנגדות, אך בסופו של דבר הציל את עולם התורה האשכנזי ובנה דורות של בנות ישראל גאות ומלומדות.