המכתב שלא יישלח לעולם

הפסיקו לבנות סביבכם חומות – לא של מלבושים, לא של כבוד, לא של תואר, לא זוהר. המכתב שלא יישלח לעולם

מבין רסיסי דמעותי המלוחות, ותחת עפעפי שמבכי נפוחות, מסתכלת אני עליכם, ואומרת, וכי יודעים אתם מה אני בליבי נוצרת?! המכתב שלא יישלח לעולם

אמונה אינה כה רחוקה. קיימת היא בתוכה, רק צריך לדבר אליה, לעוררה.

זו לא חוכמה להאמין ולעשות מצוות כשהכל טוב ונעים בחיים. תאמיני בטוב של ה' גם כשהוא נסתר לכאורה

הייאוש תפס אותי וחיבק אותי בשתי ידיים, תפס את מקומה של התקווה, נתן חלק שלם לאכזבה.

"ועדיין מתוך חושך, כבדות, עבדות – אני רואה ומדמיינת ישועות".

כל שליבי מבקש – שתבוא, שתראה לי שאתה כבר פה, שהלב שלי ירגיש, ואיתך, זה לא יגמר, לנצח.

לברוח, לנוס, להתחבא – זה לא משחק, אלא המציאות. המכתב שלעולם לא יישלח, שנכתב ליום השואה האחרון

אם יש פה מורים שקוראים את זה, או מבוגרים, אני מתחננת, שימו לב גם אל הילדים שנראים בסדר, שמחייכים והכל איתם נראה טוב. כי יכול להיות שדווקא הם מסתירים בתוכם מטען שלם של רגשות כואבים ותסכולים. זה גיל ההתבגרות, והוא קשה

תן לי להתנקות מכל טיפת חמץ של חשד ברמת הרחמים האהבה שלך כלפי. אתה טוב ומטיב, אני האחת והיחידה שלך

תרפד לי את הדרך, כן, כמו ילדה קטנה. שא אותי על כפיים, תלמד אותי להישען ללא פחד

תבינו, זה לא עוזר שאתם אומרים לי "את בחורה מצוינת, את יפה, את מוכשרת, יש לך עבודה ואת מרוויחה יפה מאוד". איך בדיוק כל הדברים האלו עוזרים לי

זה לא הלילה הראשון שאת גורמת לי לבכות, "חברה". את שוברת לי את הלב

הרי אני לא רוצה שיום אחד יהיה סיכוי, אפילו אחת למיליון, שאחותי תיגש אלי בצורה כזו או אחרת ותגיד לי: "הייתה לי הצעת שידוך מעולה, אבל הפסדתי אותה, כי חיכיתי לך...".

אני צריך שתפתח לי פתח, אני צריך – כי חוץ מזה לשום דבר אין בי כח

בתוך תוכי אני יודע שאני צריך לשחרר, לוותר עליך כפי שאתה ויתרת עלי, והאמת – שאני באמת עושה את זה. עושה כמו גדול כבר חצי שנה

זה קורה כשמקבלים עסקת חבילה, ואם משהו נכשל או לא מסתדר – נאלצים להיפרד מהכל. אני כואבת את הפרידה ממך! כואבת את הידיעה שבקרוב ממש כבר לא תזכרי אותי

היה טוב אם היתה לנו שפה ברורה יותר ומשותפת, אם הראש והלב היו נמצאים באותו הסולם

לפני שאתם קובעים הנחות כואבות ושיפוטיות ומכאיבים לרווקים עוד ועוד מעבר לסבל היומיומי שלהם – חישבו פעמיים

ההמתנה הזו הפכה להיות המתנה ארוכה. כמעט כולם כבר נכנסו, אבל אני רואה רק את עצמי, ממתינה בלי סוף

לא קל, הקושי מורכב. גאה בך על הצעד, על שאת ממשיכה ללא כל פחד

כשקשה לך, תרימי את ידיך. תבקשי מהקל הגדול. הוא אביך ומקשיב, הוא ברא אותי ואותך! הוא אבינו, אבי ואביך

שפתיה ממשיכות לנוע בקול חרישי: "אבא, זו אני פה, הבת שלך. אתה רואה אותי ?כן ?אני יודעת, זו הסיבה שאני פה כשקשה לי, כשכואב"

תסתכלי מסביב, על כל חברה וחברה שלך. תגידי לי את האמת, תכל'ס, מה יוצא לך ממנה? עוד ארוחת ערב? עוד מסיבה? עוד מסע קניות? את הכאב שלך, את יכולה לשפוך בפניה?

רק דבר אחד מנחם אותי – שאני יודעת שלא מצאת מישהי בעולם שתוכל לעמוד בזה יותר ממני. המכתב שלעולם לא יישלח

ואני יודעת שאתה לא צריך לנסות אותי רק בשביל לתת לי ישועה. אבל בכל זאת מבקשת ממך את הישועה הפרטית שלי

איך קרה שבדיוק אני לא קבלתי שום משלוח מנות? ואולי דווקא זה משלוח מנות מיוחד מהקב"ה? המכתב שלעולם לא יישלח

ידעתי שזה גדול ממני. שאני לא בסדר, שאני שבר כלי, אני לא מסוגלת להתעלות, להפסיק, לצאת מזה כבר! ידעתי שאני שבויה בתוך הרגל רע. המכתב שלעולם לא יישלח

אני יודעת: הרבה בלבולים, הרבה כאוס. הרבה שאלות פילוסופיות ושאלות קיומיות. את לא היחידה שיש לה בעיות. אף אחד לא מושלם. המכתב שלעולם לא יישלח

מי שיעשה חשבון נפש כל יום, החיים שלו ישתנו לגמרי. זה המפתח לכל. לאמונה, לאהבת ה', לשמחה, להתקדמות אמתית. המכתב שלעולם לא יישלח