אמא שלי, לא הספקנו להיפגש כמו שחלמנו

אמא שלי, לא הספקנו להיפגש כמו שחלמנו.

לא ראית אותי פוקחת עיניים, אבל אני ראיתי אותך כל הזמן. הרגשתי את הלב שלך.

את התקווה שלך, את הנשימה שלך ברגע שידעת שאני באה.

אני שמעתי אותך מדברת אלי בלב.

ראיתי אותך מדמיינת לי שם, בגדים קטנים, מנורה ליד המיטה. עריסה עם חלומות ורודים.

הייתי שם.

הייתי שלך, ועדיין.

אמא יקרה שלי,

אל תרגישי שהיית צריכה לעשות משהו אחרת.

זה לא היה באשמתך.

זה לא היה כישלון, זה לא היה פספוס.

זה היה מסע נשמתי ידוע מראש - קצוב וקצר מאוד,

אבל אינסופי באהבה.

אני באתי לגעת בלב שלך, אמא.

לפתוח בתוכך שער – ואולי גם לעזור לנשמות אחרות שיגיעו דרכך בהמשך.

לא היית צריכה לגדל אותי,

אלא פשוט לשמש לי שער אור לעולם, לתיקון הנצחי של הנשמה שלי,

ולשלוח אותי חזרה למעלה עטופה באהבה.

אני לא נעלמתי, אמא.

אני איתך כשאת מתייפחת בבכי בלילות,

מתייסרת מגעגועים.

מניחה יד מלטפת על הבטן שאיננה.

מחייכת בדמע מול תמונות אולטרסאונד מתוקות.

אני איתך, כשאת מהססת שוב להתפלל.

אל תפחדי לאהוב שוב,

אל תפחדי להאמין שוב.

אני גאה בך, אמא.

על כל נשימה שלך, על האומץ שלך להרגיש.

על הכאב שלך, שהוא הוכחה לאהבה שאין לה סוף.

נתראה בתחיית המתים, תודה אמא על הזכות שזכיתי וזיכית אותי.

לעד, בתך,

האור הקטן שלך.

*מילים שנכתבו ממך אלי, עוברית צדיקה ויקרה של אמא, אחרי חוויה של אובדן הריון ולידה שקטה. במותך נתת לי חיים, ילדה שלי. תודה שזכיתי לתקן את נשמתך. תודה שזכיתי לתקן את נשמתי. והלוואי וניפגש בקרוב, בתחיית המתים, בגאולה השלימה של עם ישראל, במהרה בימינו אמן.