אני קוראת את כל השירים, הסיפורים הישנים, מהחיים שהיו לפני

אני קוראת את כל השירים

כל הסיפורים הישנים

מהחיים שהיו לפני.

אני קוראת קטעים-קטעים,

חלקים-חלקים

מרגעים שלא חשבתי שיסתיימו אי פעם.

מרגישה כמו במאי

שיושב וצופה בשחקן שלו

שנמצא בתוך סיטואציה עצובה

ונשאב לתוכה.

ולא רואה את הדרך חזרה.

ורוצה לומר לו:

אמרתי לך שיהיה טוב

תמיד האמנת למרות שקשה

והנה זה קרה

בכל אותם רגעים שהיו על קו התפר

שזעקת כ"כ לעזרה

שחשבת שאין לאן להתקדם

ואין בך כוחות

לגלות ולהוציא לאור יכולות -

עכשיו את במקום אחר

את למעלה.

מביטה בהכל במבט מצועף

מבינה כבר דבר או שניים על החיים

וזה מחזק.

מחזק ממש.

להבין שמה שאת חווה זה קטע מחיים שלמים

והכל עוד ילך למקום טוב

גם אם עכשיו זה נראה רחוק.

זו בסך הכל תקופה

נכון, אולי קשה בעבודה

והיית רוצה שהחיים יהיו קצת אחרת

את מרגישה שאת לא חווה מספיק את החיים.

אבל שוב, הגלגל יתגלגל

תקופות יעברו

ושוב תהיי אי שם למעלה

תביטי בהכל במבט סלחן

ותאמרי לעצמך שוב, ממש כמו פעם, כמו היום:

ידעתי שזה מה יקרה

והנה הכל הסתדר בסוף

והדרך היתה כל כך מדהימה

ואת עשית את המקסימום שביכולתך.

אז למה לא, כבר עכשיו

לנשום עמוק?

ואם יבוא שוב רגע של חולשה

פשוט תזכירי לעצמך

שאת גדולה וחזקה

והחיים מתנהלים היטב

בידיו האמונות של הבורא

והכל יוביל למקום טוב

יבוא השלום על מקומו, על מכונו

ממש כמו פעם, כמו היום.

ה.ש.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.