לבי, לו רק היתה לך תיבת תהודה

לבי,

היה טוב אם הייתה לך תיבת תהודה,

לשמוע טוב יותר איזה מיתרים בך עדיין לא במקומם,

ואיפה נסדקת

סדק קצת רציני שפוגע בק(כ)ול.

היה טוב,

אם היית יודע לומר מה ירפא אותך,

ולא רק

באיזה אזור כואב לך

היה טוב,

אם היינו חברים כבר פעם.

אולי היית מתרפא מהר יותר,

ולא מייסר בעוצמות גבוהות מידי,

דציבלים שכבר לא לאוזני.

היה טוב,

אם הייתה לנו שפה ברורה יותר, ומשותפת.

אם הראש והלב היו נמצאים באותו הסולם.

אלא,

שהראש לפעמים,

כבר נמצא בסולם כה גבוה,

חושב ומדמיין שהלב איתו,

ואתה,

עדיין לא מצליח להרגיש ולדבר בנפשי

בטונים כאלו.

ואז אני מבינה שקצת הגזמתי,

ונעלה לאט לאט

אף על פי שאני כבר ממש רוצה לצאת מהצלילים / הצללים האפלים הללו.

במעמקים כ"כ.

ליבי,

לוקח לך זמן להחליף סולמות,

להשלים עם אקורדים מינוריים,

לא להתפס עליהם מידי,

והכי הכי –

לא להתעלם מהם,

לא לסבך ולסלסל כל צליל.

יש דברים פשוטים בחיים,

אבל לא תמיד פשוטים עליך, לבי.

לוקח לך זמן.

אני נותנת לך אותו,

רק תשוב חזק יותר מפעם.

מאמינה בך,

שירה

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.