טורים אישיים - כללי

כן, גם אחרי חופש יולי-אוגוסט, צריכים לזכור את הנקודה הזו. סרטון קצר ומחזק של הרבנית אסתר טולידאנו

השנה הבאה עלינו לטובה מתקרבת לעברך בצעדי ענק. את רוצה להמתיק את כולה ולקשט אותה בתלתלי שמחה. כיצד תעשי זאת?

האם תלמידי הישיבות 'סובלים' משעות ארוכות של לימודי גמרא? האם כתב רש"י והשפה הארמית הם מחסומים בלתי עבירים לרוב בני הנוער? או שאולי הנוער שלא מתחבר לגמרא מתקשה מסיבות אחרות לגמרי?

לפעמים, בגד עלול להיות כמו מטפחת אדומה בפני שור היצר. לפעמים, הוא כעין שלט עצור. כיצד תבדילי בין שניהם?

ישנם תקופות של שקט וזמנים של סופות. איך תתני לשארי בשרך את הכוח להתמודד בכל המצבים? תחזיק חזק, עלה קטן שלי

הרהור טורדני מקפץ לתוך מוחך. רק שלא ייקח לך את המקום הזה. את כל כך חפצה להמשיך לגור כאן ולגדל את הירוק שמסביבך. הלוואי שיסכים לתת למענך עוד שנה. ואת מתלבטת במה תצליחי לשכנע אותו להאמין לך

היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים, עצם המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה... "למה שמישהו יחליט בשבילי?" אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה. "אני יודע מה הכי טוב לי"

"באלול נסדקות כל מיני תפאורות כדי שנפגוש את האמת שאיבדנו מאחוריהן, ונחזור פנימה בתשובה. שום דבר מכל מה שרצית לא מצליח. תדמית עקרת הבית המאורגנת, או האמא הנפלאה, או הרעיה הצדקנית והמסורה – נסדקת" – חיה הרצברג בטור חשוב מאין כמותו על הביזיונות של חודש אלול

לתקשורת הישראלית אין שום ספק מי אשם בכאוס התחבורתי של הבוקר: החרדים. אל תבלבלו אותם עם עובדות כמו הודאת מנכ"ל הרכבת, הסכסוך המתוקשר בין ראש הממשלה ושר התחבורה שלו, או אפילו ההשבתה הצפויה של רכבת ישראל לשמונה ימים – בלי שום קשר לשבת

אמן אהוב וירא שמיים שחרר קליפ חדש עם מראות שאינם בגדרי הצניעות. מעצבות מטפחות צנועות מציגות דוגמניות לא צנועות. איפה ההיגיון, והאם מי מהם היה מפיץ צילומים המתעדים זלזול בשבת או בכשרות? מעיין כפיר בטור תוהה ונוקב

חייתי שם שנים, בבית החשוך ההוא. עד שבאה האמונה, והדליקה את האור. "לאחר שהתחלתי לחזור בתשובה", סיפרתי לחברתי, "הבנתי עד כמה הפחד הוא שקר אחד גדול, לעומת הידיעה הברורה מהי האמת"

אם לא ידעתם עד היום שפירות מזיקים לבריאות, הגיע הזמן שתדעו. בשביל זה בדיוק יש תוכן שיווקי, שהתקשורת הישראלית מוכרת לכם במסווה של מידע מהימן

עם הציבור הדתי והחרדי התקשורת עוד יכולה להתמודד. מה שבאמת מוציא אותה מדעתה הוא מספרם הרב של המתחזקים בימינו

מבטך כלפי מעלה ואת מנסה לאמוד את המרחק שעליך לעבור על מנת לכבוש את ההר הטוב הזה. כיצד תחדדי את השמיעה החזותית, שתקל עלייך את המסע?

היא עומדת לעזוב. בדרך אל היעוד שלה. שוטי שוטי ספינתי. גם אם את לא איתי. איך תלווי אותה בנמל? מה תיקח איתה האוניה הגולה אל ארץ הגלים?

אל תתפתו לתחקירן הנחמד או לכתבת המנומסת. התקשורת החילונית פשוט לא יודעת לתת יחס הוגן למרואיינים שומרי מצוות

איך נראה העולם למורה בת שלושים עם הפרעת קשב וריכוז? נטע מתארת בכישרון רב איך זה לחיות עם הפרעת קשב – ומבקשת: "רק אל תביטו עלינו במבט השואל הזה: 'איך זה קרה לה שוב?'..."

"אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, שלמענם אנחנו מוותרים על כל כך הרבה. מוותרים על שעות שינה, על מרבית חיי החברה שלנו, על הוצאות עבור עצמנו, ובקיצור – מקדישים את כל כולנו למענם, ומקווים שבבוא היום הם יידעו להעריך ולומר תודה. אך האם אנחנו באמת עושים את כל אלה לגבי ההורים שלנו?" – מיטל בוארון בטור חותך על כיבוד הורים

המודל לתסריט הוא בכלל שלנו, לקוח מהתורה הקדושה. נאמנות? תלמדו עליה הכי טוב מסיפור יעקב ורחל

כשנפשך מזגזגת בין פה לשם. בין אסור למותר. וקווי היסוד מטושטשים. מה תעשי כדי לצייר אותם מחדש?

"הייתה לה אימא מבוגרת, שהיא הייתה מאוד קשורה אליה. פתאום האימא קיבלה שבץ ובמשך ארבע שנים שכבה כמו צמח. לא מגיבה. לא מתעוררת. לא כלום. אחר כך היא חטפה זיהום ומתה. היא לא יכלה להתאושש, זה סתר את כל התפיסות שלה. היא סבלה ואפילו לא פתחה את העיניים בחיוך אחד מאיר של סוף, וזהו. נעלמה. מה זה? למה היא לא יכלה למות יפה?" – חיה הרצברג בטור על מה שנראה לנו טוב, ועל טוב אמתי

בעודך שולחת את כוחותייך, לחזית יומך. להילחם בקרבות פנים וחוץ. אלו כלים תבזזי לשימושך?

לימודי הליבה של החרדים שוב עולים לכותרות, וזו הזדמנות טובה לבדוק את האמת מאחורי הטיעונים המוכרים: האם באמת כל כך חשוב להשקיע בלימודי חול בגיל הילדות? ומה הקשר בין תעודת בגרות ומסלול תעסוקתי משתלם?

"זוגיות היא לא מגרש חיצוני. זוגיות היא החיים בעצמם והיא בתוכם והם בתוכה, בלי יכולת לעשות הפרדה. אין אישה שהטוב שלה נפרד ממצב הזוגיות שלה. לעולם לא יכול להיות רגש חיובי אמיתי ועמוק בתוך הלב לאישה, שלא מחוברת לבעלה באמת. אם אני לא בהתקדמות ובהתקרבות עם בן הזוג, אני לא אהיה מאושרת בשום מקום" – חיה הרצברג בטור שיעזור לכם להעמיק את הזוגיות שלכם, לתהומות שלא הכרתם

"כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים כמו ילדים קטנים ואבודים. כל אחד שחי כאן בעולם, אם הוא לא זוכר את החוויה שבה הוא הרגיש ילד קטן ביער עם חיות טורפות ומצוקה היסטרית, סימן שהוא מדחיק מאוד יפה את הרגשות שלו. ומי שלא, בוודאי יודע שבחיים של כל אחד מאיתנו יש מקומות שנראים חסרי מוצא. לגמרי" – חיה הרצברג בטור מיוחד על התקופות שבהן אנחנו הולכים לאיבוד. או לפחות כך נדמה לנו...

"כשהרופאים בבית החולים ניתחו את סיפור ההצלה שלה, הם אמרו שאם הדימום היה נמשך עוד עשרים שניות היא הייתה הולכת לעולמה. כשסיפרה לי על כך קיבלתי צמרמורת. אמרתי לה: 'וואי! יהודית! מה זה עשרים שניות? זה כלום!'. היא הסתכלה עליי במבט יציב ואמרה לי: "מה זאת אומרת מה זה עשרים שניות? הייתי על היד של השם" – חיה הרצברג בטור מיוחד על געגועים וסיפור של השגחה פרטית מופלאה

איזה סוג תשובה עשית, פחד יצחק או חסד אברהם? אוריין-יסכה רייס בטור על פנחס, קיצוניות - ובעיקר אומץ

משה חיים, מפיק שיעורו השבועי של הרב זמיר כהן (שעבר לאחרונה מרמת אביב לבית הכנסת הגדול בתל אביב) בסיפור מעניין ומרגש שהגיע אליו

סופר 'מקור הברכה' בצפת. כולם, כולל אני, מחכים בתור עמוס לעייפה, ומתבוננים בריכוז בקופאית הזריזה ומאירת העיניים, שלא שכחה גם לצרף חיוך לעומת הלקוחות המזיעים. לפתע נעצרה העבודה, ותשומת לבה של הקופאית הופנתה לשתי ילדות קטנות, שבקול דק ושקט שאלו: "יש לכם אולי כוס מים?"

"לכולנו יש שפע של אוצרות, והאוצרות הללו נמצאים אצלנו, בתוכנו, אבל הרבה פעמים ובהרבה תחומים, המסע אל תוך עצמנו עובר דרך כל מיני מצבים ומקומות חיצוניים ומהם הוא שב אלינו. תפסיקו להיעלם ולשקוע. גלו את עצמכם, את העוצמה שלכם, את הייחודיות שלכם"