סיפורים בהמשכים

לא נולדתי עם זה, נולדתי מזה!

משה זיאת גילה בגיל 20 שהוא חולה בטרשת נפוצה. מאז הוא עבר מסע אישי ארוך, וכעת – משתף אותו גם הלאה. מדור חדש מתוך ספרו, "לאסורים צאו"

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

היה זה לפני למעלה מ-12 שנים. אני במורדות הר מירון, לאחר תפילה רותחת בציונו של אדוננו רשב"י במירון. מסביבי רוחות שורקות בזעף, נושאות עמן מכל הבא ליד. ריח של גשם עומד בחלל האוויר, מבשר לכל על עיצומו של חורף.

בעודי צועד אל שער הכניסה ליישוב, אל האוטובוס שישיב אותי אל הישיבה, משב קור מצמית לופת לפתע את גופי, ותחושת נימול מזדחלת לה בכפות ידי. בהחלטה של רגע אני דוחף את ידי אל כיס המעיל, מצפה שהחום השורר בו יחזיר להם את התחושה שאבדה מהן – כנראה מחמת הקור הצפוני השורר בשעה חורפית זאת בהר – אולם הידיים ממשיכות בתרדמתן, לא נענות לפעולותי.

בתחילה, אינני מייחס לכך חשיבות רבה, מנחם את עצמי שאין זו אלא תופעה חורפית מוכרת, שלבטח תתפוגג ככל שיחלפו השעות, ועולה מלא רשמים אל האוטובוס המפליג למושב יסודות – אל הישיבה, דוחק לירכתי מוחי את התופעה המוזרה שאירעה לי.

אך יום המחר מפציע ללא בשורה. בעודי מותח את זרעותי מתיחה הגונה של בוקר, אני שם לב להפתעתי שידי עדיין רדומות. קורי השינה נמחים באחת מעל פני, ותחושת חרדה מתחילה לפעם בתוכי: "מה פשר הדבר? מהי התחושה המוזרה הזאת?".

לאורך היום אני שם לב שלא רק שידי אינן שבות לתפקודן הרגיל, אלא להפך! ככל שחולף לו הזמן, התחושה רק מתחזקת ומתעצמת.

החשש הולך ותופח בגרוני, עד שבשעת ערב מוקדמת פוקעת סבלנותי. אני מטלפן לאמי ומגולל בפניה את העובר עלי. משם מתחיל סבב רופאים ובדיקות ארוך ומייגע, עד לבשורה הנפלאה: "טרשת נפוצה". מסלול חדש בחיים – מחלה כרונית עם תחנות ויעדים שידועים רק למלכו של עולם.

"ריאקציה" – ודאי שמעתם על המילה המאיימת הזאת.

טבעו של עולם הוא, שכאשר אדם חווה חוויה שלילית בזמן או במקום מסוים, או אפילו מאדם כלשהו, מתקשרים נוירוני מוחו למקשה אחת של רתיעה וסלידה מכל שמץ שמזכיר לו את הקושי והצער שעבר.

בטוחים אתם, בוודאי, שמאז אותו יום לא דרכה רגלי בכל סביבות הר מירון והגלילות, שהרי לכל הדעות הטראומה שעברתי במקום, קשה היא מנשוא.

אך ההפך הוא הנכון. זכיתי ברחמי ה' להיות מאז אצל רבי שמעון  בר יוחאי מאות פעמים, מתוך התרפקות והשתוקקות רבה, ברגעים מתוקים של תפילה, דמעות וקרבה גדולה.

איך זה יתכן, אתם בוודאי שואלים, וכי איני בן אנוש? הרי המקום הזה אמור להזכיר לי את השחור שבימי, את היום שבו הפכתי לאדם מוגבל, נכה, שנזקק לחסדיהם של אחרים? ואם כן, מה פשר הדביקות הגדולה במקום שבו לכאורה קיבלתי "מתנה" עגומה כל כך?

התשובה רחבה ומסועפת, ואורכה כאורך הטור החדש שלפניכם. שלבים רבים נעבור יחד, עד שנגיע אל התובנה העמוקה והעוצמתית, שבאמצעותה תתיישב התמיהה החריפה שהעלינו.

רק זאת אומר, שגם אני, אי אז בתחילת התהליך, לא העליתי בקצה דעתי איזה מסע מעצים ומטלטל אני עתיד לעבור.

אך בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר... לא אשאיר אתכם במתח למשך זמן רב כל כך ללא קצה חוט.

אז הנה הרמז שלי למטמון: כשנעמיק ונתבונן מהו הגילוי שהוריד לעולם האי עיר וקדיש מן שמיא נחית התנא רבי שמעון בר יוחאי, נגלה שעצם הלוז של תורתו האדירה הוא המסר: שבכל דבר בעולם מעבר לרובדים הפשוטים והנגלים שלו, טמון סוד נסתר ונעלם שהוא חיותו ושורשו של הדבר, וכשמגלים את אותו הסוד משתנה המבט לחלוטין, גבוה הרבה יותר מצמצומי השכל האנושי ומגבלות העפריות הגשמית.

כך שאם נרצה להגדיר במשפט קצר את מהות תורתו של רשב"י, נאמר כך: "יש סוד בעולם!".

כיום, לאחר 12 שנות התמודדות, אני מבין למפרע שבהשגחה פרטית מופלאה המסע שלי החל דווקא בחצר משכנא דרשב"י, ולא בשום מקום אחר עלי אדמות.

עוד בראשית התהליך, כשעדיין לא ידעתי דבר מכל מה שאני יודע היום, בעודי כאפרוח שלא נפקחו עיניו, כבר שם הציץ עלי בעל הבירה, ואותת לי: "דע לך, מה שעובר עליך הוא סוד עמוק, אל תתייחס לכך במבט סתמי ושטחי, משהו גדול ומהותי מסתתר כאן, אינך אדם שחייו נעצרו להם סתם כך בטרם עת, בקבלת אבחון למחלה חשוכת מרפא. התבונן נא פנימה אל תוך לבך, בהסתכלות אמיתית והבן: יש כאן מהלך! טמונה כאן תכלית! סוד נסתר ונפלא מחכה להתגלות על ידך!

"הבקשה היחידה שלי ממך בני אהובי: תן בי אמון! תזכור ש'אין דבר רע יורד מהשמיים', ואיני חפץ בהשחתת עולם אלא בבניינו וצמיחתו, וגם ברגעים הקשים בהם הכל נראה בדיוק להפך, התאזר נא בסבלנות ובמידה גדושה של כף זכות, עד שתזכה לראות ולחוש את הטוב לעיני הבשר שלך".

המסע עדיין לא תם, התהליך קורם עור וגידים בכל יום מחדש, אך כיום אני כבר זוכה בתוך ההתמודדות הבלתי נגמרת להבזקי אור מסנוורים, אשר מאירים לפרקי זמן את "הערפל אשר שם האלוקים", עד שאני יכול לומר בפה מלא: "החיים האמיתיים שלי התחילו לפני כשתים עשרה שנה, אי שם במורדות הר מירון!".

אכן כן – לא נולדתי עם זה. נולדתי מזה.

מתוך ספרו של משה זיאת, "לאסורים צאו". לראיון עם משה זיאת, לחצו כאן.

תגיות:בריאותטרשת נפוצה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

פירותיך מתוקים לט"ו בשבט

29 ₪לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת מדע - האנימטור

לגו המקדש

סכו"ם זהב שחור מט 24 חלקים

ספר דניאל עם פירוש "נזר חזיונות" - הרב זמיר כהן

גביע קריסטל מהודר ללא רגל "בבא סאלי"

קנקן לתה מזכוכית עם מסננת

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה