"אותי אי אפשר להשפיל. אני עשיר מדי"

לפני שנים רבות, חי יהודי קדוש בשם רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ זיע"א, המכונה ה"חוזה" מלובלין זיע"א, תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, או כמו שקרא לו ראש הממשלה הטרי בנאומו הראשון, בטרם שיננו כראוי: "רבי אלימלך מליז'אניק"... מתוק.

באותם ימים התגורר יהודי עשיר וגאוותן להחריד בעיירה סמוכה ללובלין.

לא אחת ניסו לעוררו לכך שה' יכול להשפיל ולהעשיר ברגע, ובכל פעם הוא היה נענה בלגלול גאה: "אותי אף אחד לא יכול להשפיל ברגע! יש לי ממון רב ונכסים לרוב. גם אם יילקח לי ממוני - יישארו לי השדות, וגם אם אלה יילקחו - יישארו לי האחוזות והבתים".

על האופציה שה' יכול לקחת אותו מממונו, הוא לא חשב... כמו שחברי ממשלת השינוי לא חושבים...

יום אחד, אחר שהשמיע אותו גביר יהיר את נאומו המתנשא, אמר לו מאן דהוא: "אם אתה מאמין כל כך בדבריך הבוטים, הבה נראה אותך מעז להשמיעם באוזני ה"חוזה" מלובלין. נו, בבקשה, בוא נראה אותך גיבור".

ומה אתם חושבים? כיאה לגאוותן עם דיפלומה, הוא שם פעמיו לביתו של ה"חוזה", לדרוש לו מאמרותיו המחכימות.

הגביר הוכנס אל הקודש פנימה. בתחילה חלף רעד בגבו למראה פני הקדוש, אך מיד הוא התעשת ואמר: "אינני מאמין שמישהו בעולם יכול להשפיל אותי ברגע ממעמדי, אפילו הוא", וסימן בעיניו כלפי מעלה.

ה"חוזה" הביט בו בעיניו הטובות ואמר: "ה' מוריש ומעשיר, ובין רגע הגלגל יכול להסתובב מצד לצד. היזהר מן הגאווה, צדיק".

אבל העשיר לא השתכנע. הוא כבש את לגלוגו ויצא זחוח מבית הרב.

גם הוא לא ידע להסביר מדוע, אך פתאום נכנסה בו רוח שטות לבקר בכנסייה הנוצרית; משהו בפאר החיצוני משך אותו כריק לריקנות... 

בשל היותו גביר מכובד וידוע, הכומר הופתע לראותו בחצר הכנסייה.

"מה מעשיך כאן?", התעניין הכומר.

"תתפלא", צחקק הגביר, "אני מתעניין מאוד בדתכם. אינני מחובר ליהדותי, וכבר זמן רב שאני חוכך בדעתי להמיר את דתי".

הכומר פרץ בצחוק מתגלגל, ושלושת סנטריו רטטו בקצב צחוקו.

"אני ממש לא צוחק", אמר הגביר ברצינות, "התכוונתי לכל מילה!".

הכומר הרצין באחת. הוא הביט בעיני הגביר במבט בוחן ואמר: "אסכים להמרת דתך בתנאי אחד: שתחתום לי על מסמך, שאם תחזור בך - כל רכושך יעבור לכנסייה!".

הגביר זקף את ראשו; אצלו מילה זו מילה. הוא לחץ את ידו השמנמנה של הכומר, וההסכם נכתב ונחתם ביניהם.

שוב הוא לא ידע איך זה אירע, שבצאתו מהכנסייה עולמו הסתחרר עליו...

"רשע גאה!", צרחו אלפי קולות בראשו, "נטשת את דת אבותיך, ועוד התחייבת לאבד את רכושך אם תחזור בך... טיפש מטופש!".

מבוהל מעצמו רץ הגביר אל ה"חוזה", השתטח לרגליו, סיפר לו את השטות שעשה ואז התחנן לפניו: "רבי, אני מתחנן, טעיתי. עזור לי, אינני מסוגל להמיר את דתי, אך גם אינני מסוגל לאבד את כל הוני אם אחזור בי. אנא, רבי, הושיעני...".

"התעקשת לראות איך ה' מוריש ברגע, לא?", אמר ה"חוזה".

הגביר פרץ בבכי ואמר: "רבי, שוטה הייתי באומרי זאת. אני מקבל עלי תשובה שלימה, אשבור את מידת הגאווה, אתקן את מידותי, ובנוסף מתחייב אני לתמוך בממוני בלומדי התורה".

שעה ארוכה חיזקו ה"חוזה" בדברי אמונה וביטחון, מציאות ה' והשגחתו, וכמובן עבודת המידות. לאחר מכן נעמד הרב, הניח יד חמה על כתפו של הגביר והורה לו להביט מבעד לחלון שמאחוריו.

לבו של הגביר כמעט החסיר פעימה.

מן החלון נראתה מדורה אדמונית מכלה את הכנסייה... השריפה הותירה מן ההסכם רק פיח, ומהכומר - אפילו לא סנטר אחד... 

"ה' זיכה אותך לראות, איך בכוחו גם להעשיר בין רגע!", אמר ה"חוזה".

הגביר פרץ בריקוד הודאה לה', ומיני אז היה לתלמידו של ה"חוזה" מלובלין והרבה לתמוך בו ובישיבתו הקדושה.

* * *

לא לכל סיפור יש הפי-אנד. עלינו להתחזק באמונה ולדעת ה' מוריש ומעשיר, וכמובן לשאת תפילה שה' יזכנו לראות בטוב הנהגתו עמנו.