סיפורים קצרים

מה כותבים במודעת אבל של "בטלן"?

חכם שכמוני, עוזר לבטלן, הרהרתי קצת והלכתי משם בלב מנופח. במקרה אחר, הייתי מבקש ממנו ברכה

  • ד' תמוז התשפ"א
(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

אמרו לי שהאיש הזה שמסתובב בעיר הוא בטלן. 

אין לו משפחה. 

אין עבודה. 

חי מביטוח לאומי. 

יושב בפיצוציה עם חברים. 

 

שהם - לא בטלנים. 

יש להם משפחה, עבודה, כסף. 

הם באים לפיצוציה להירגע. 

אבל הוא - בטלן. 

 

האמנתי. 

"אנשים לא סתם אומרים" - 

כמו שאומרים. 

ולי הרי - אמרו שהוא בטלן. 

 

גם ראיתי אותו יושב בקיוסק כמה פעמים. 

פוזת המנוחה הזאת התלבשה לי טוב על המילה "בטלן" - 

אז ממש התחזקתי באמונתי לגבי זה שהוא בטלן. 

 

פעם אחת הוא עצר אותי ברחוב. 

ביקש ממני שאסייע לו במשהו, בטלפון הטיפש שלו. 

 

"אני רוצה שישמעו את הצלצול בקול רם", הביע רצון קטן. 

התעסקתי קצת עם הטלפון שלו, ופתרתי את הבעיה. 

חכם שכמוני, עוזר לבטלן, הרהרתי קצת והלכתי משם בלב מנופח. 

 

במקרה אחר, הייתי מבקש ממנו ברכה. 

אין כמו ברכה מיהודי אחרי שאתה עושה לו טובה. 

אומרים שהיא יוצאת מכל הלב. 

אבל לא ביקשתי. 

אפילו לא חשתי שוויתרתי - 

כי אמרו לי שהוא בטלן. 

 

השבוע, התקשיתי להירדם בלילה. 

בבקר, כשקמתי לבית הכנסת, 

ראיתי את מודעת האבל של האיש. 

המתפללים שלי סיפרו לי שהוא נפטר מהתקף לב, אתמול, בקיוסק בו נהג לשבת. 

 

אמרו לי שהוא בטלן, 

אז ניגשתי ללוח המודעות כדי לקרוא מה כותבים במודעת אבל של בטלן. 

 

כשקראתי שהאיש היה עניו וטוב לב - הצלחתי לשרוד. 

ואז הגיע משפט אחד נדיר וצנוע, שסיפר חיים שלמים: 

"טיפל כל חייו באמו". 

 

הדמעות הציפו את פני. 

לפתע, שמעתי סיפור אחר לגמרי, שלא ממש התכוננתי אליו: 

איש מבוגר שלא מסוגל להשאיר את אמו לבד. 

מכבד אותה במסירות למרות 66 שנות חייו, 

אף על פי שהיה חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. 

מידי פעם הוא סר לקיוסק השכונתי, להירגע. 

תכף הוא יחזור לטפל באמו המבוגרת מאוד. 

בין לבין אעבור אני הקטן ואתקן לו הגדרה סוררת בסלולר, 

שתחזיק מעמד עד התקף הלב. 

 

נסערתי מתפישת העולם הכללי - מול הסיפור האישי. 

הצטערתי על הברכה שלא ניתנה לי. 

התחזקתי באמונתי שאנחנו לא מבינים כלום 

והבנתי כי מוטב שנוריד את הראש בענווה מול מציאות חייהם של אחרים. 

 

כשהגעתי הביתה, פתחתי את הגמרא בדמעות. 

החלטתי שאת הדף של היום - אני מקדיש לעילוי נשמתו של הצדיק שהקדיש את כל חייו לטיפול באמו. 

 

בין שברי הלחלוחיות שעלו בעיני - הצלחתי להבין את המילים הקשות במסכת יבמות. 

 

בגמרא שלי יש סימניה. 

אני פשוט פותח את הגמרא היכן שהסימנייה מונחת - ולומד. 

הפעם הרמתי את עיני ובדקתי איזה דף אני לומד. 

זה פשוט היה שם. 

דף לב. 

אם אהבתם, אשמח שתכתבו לי במייל gilinada@gmail.com

תגיות:בטלהמודעת אבלסיפורים מהחיים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה