"העצמות שלי הן כמו כוס זכוכית מתחת לחופה. כך נבראתי, וזה הכי טוב"

ישראל גולדרייך היה בן שבע וחצי כשנכנס לחדר הניתוח. כשהצוות הרפואי החל בהכנות, הבחין הרופא כי בנוסף לחלוק בית החולים הילד לובש גם ציצית. "הרופא אמר לי: 'אתה יודע שאסור להיות עם הציצית'", משחזר ישראל. "אמרתי לו שזאת השמירה שלי בניתוח". אחרי דין ודברים ביניהם, הושג פתרון. "הסברתי שאין בעיה, כי הניתוח ברגל והציצית על פלג גוף עליון, ושזאת ציצית ממש חדשה ונקייה. בסוף הגענו להסכמה שיגלגלו את הציצית כלפי מעלה".

ישראל חגג לא מזמן בר מצווה. בשלוש עשרה שנות חייו, הוא הספיק לעבור עשרות ניתוחים, בעקבות מחלת הפרכת בעצמות עימה נולד. בריאיון מיוחד להידברות הוא מספר על ההתמודדות מנקודת מבטו, על השירים שהוציא, וגם איך הצליח לציין בבר המצווה שלו הספק לימודי מרשים.

"הרבה תפילות"

כשניסי גולדרייך, אימו של ישראל, הגיעה לבדיקת סקירה מאוחרת בהריונה השני, הרופאים אבחנו אצל העובר גפיים מעוותות. הם הסבירו להורים כי התינוק צפוי להיות גמד ונכה. "אני לא כזה גמד. ביחס לילדים במצב שלי, אני נחשב לגבוה", ישראל ממהר להבהיר. כשנולד, הוא בכה ללא הפסקה ונלקח לסדרה ארוכה של בדיקות. צילום רנטגן חשף כי בגופו עצמות רבות שבורות. "כמו כוס זכוכית מתחת לחופה", הוא מדגים. שמה הרשמי של המחלה הוא אוסטאוגנזיס אימפרפקטה – בעברית פרכת. "אם ילד רגיל נופל על הרצפה, לא קורה לו כלום. הוא קם וממשיך ללכת. אבל אצלי, אם אני נופל – יש לי שבר. כמו קרקר שנופל על הרצפה ונשבר". כבר כשהיה תינוק הוא סירב למגע. "כל מגע או תנוחה לא נכונה גרמו לי לשבר. התת מודע שלי הבין שעדיף לי שלא יגעו בי".

בהיותו בכיתה א', נסע ישראל עם משפחתו לחופשה בארץ. אחיו התרוצצו ושיחקו בחצר מתחם הנופש, וישראל יצא מהמבנה על מנת לשחק איתם. בדרכו החוצה חיכתה מדרגה בודדת בגובה של כ-40 ס"מ. "ירדתי אותה ממש בזהירות - לא רציתי שיקרה שבר, חס וחלילה. אבל בכל זאת נפלתי". למרות שמתחת למדרגה המתין חול רך, הדבר לא הועיל לעצמותיו הפריכות. העצם בחלקה העליון של הרגל נשברה. "זאת העצם הכי עבה בגוף, ואלו היו ממש כאבים חזקים. זה היה השבר הכי קשה שהיה לי עד היום". יחזקאל, אביו של ישראל, פינה אותו לבית החולים, שם נותח.

השברים והניתוחים הם חלק אינטגרלי מחייו. "בכל פעם שנהיה שבר זה מגיע ב'בום' – בלי שום הכנה", ישראל משתף כשאני מבררת איתו מהן ההתמודדויות שמביאה איתה המחלה. "זה כואב ומציק, וזה דורש ללכת לבית החולים. אחר כך צריך איכשהו להתנייד עם הגבס, שזה מאוד מסורבל. האמת שאני גם נמוך. אבל זה לא כל כך מציק לי".

האם המחלה משפיעה על עוד תחומים בחיים שלך? אתה מתנהל שונה מילד 'רגיל'?

"כמעט בשום דבר. אני 99.9 עצמאי", הוא עונה. ישראל מוגדר כבעל נכות של 189 אחוזים, ובתלמוד תורה צמוד אליו סייע. "הוא שומר עליי שלא יעופו לכיווני כדורים, או שילדים שרצים במסדרון לא יתנגשו בי, שחס וחלילה לא יקרה מצב של שבר". מלבד זאת, הוא משתדל לשמור על עצמאות. "בהפסקות החברים שלי מעדיפים לשחק במגרש, ולכן הסייע ואני אנחנו אוהבים לדבר אחד עם השני וקצת לשחק. אם אני רוצה להסתובב בתלמוד תורה, הוא לוקח אותי עם הכיסא, למרות שאני יכול גם להסיע את עצמי. במצב שאני עכשיו, ברוך ה', העצמות שלי הרבה יותר חזקות, והמצב שלהן השתפר מאוד לעומת מה שהיה".

איך קרה השיפור? עברת טיפול שסייע להן?

"לא. היה איזה טיפול שעשו לי, אבל הוא לא כל כך הצליח. זה פשוט הרבה תפילות".

בבר מצווה, עם פנחס ביכלר - מקהלת מלכות (צילם: נתנאל לוינשטיין)

אתה כמעט ולא מתלונן. מה נותן לך כוח להתמודד עם הקשיים ולהיות חיובי?

"כך נבראתי", הוא עונה בפסקנות. "ככה ה' רצה, וזה הכי טוב. יש לי אפילו שיר על זה".

לפני כשנה הגיעו להוריו של ישראל הורים לילד עם התמודדות רפואית אחרת. "הוא היה בן ארבע וחצי-חמש, והיה צריך לעבור טיפול מסובך ורק בכה", ישראל מספר. באותם ימים התגלגלה לידיהם הקלטה של ישראל כשהוא שר "כך נבראתי", והם היו משמיעים אותה לילד על מנת שיירגע. ישראל מציין בסיפוק כי כיום הקליפ שלו מושמע ברמקולים של המחלקה בה מטופל אותו ילד, ונותן כוחות לילדים נוספים.

המוזיקה מלווה אותו מגיל צעיר. הוא ניחן בקול נעים ובכישרון מוזיקלי, ומנגן משמיעה בכינור ובפסנתר. כשהיה בן שמונה, הוא החל ללמוד מוזיקה באופן מקצועי בעזרת מורה פרטי, ובהמשך הצטרף למקהלה. עד היום הוא שר במגוון אירועים. "שרתי עם אברהם פריד, עם שמולי קליין, שמולי סוכות ושמחה אברמצ'יק", הוא מונה כמה מהזמרים עימם חלק את הבמה. האירוע הגדול ביותר בו הופיע עד היום היה בבנייני האומה, מול קהל של 3,500 איש. מלבד זאת, הוא נטל חלק בכמה קליפים.

ישראל גולדרייך

"לא האמנתי, ובסוף זה קרה"

כשישראל חגג יום הולדת עשר, הוא הציב לעצמו מטרה: לסיים עד בר המצווה ש"ס משניות וש"ס גמרא. כשאני תוהה איך ילד בן עשר יכול לסיים ש"ס גמרא תוך שלוש שנים, ישראל מבהיר: "אנשים שלומדים דף יומי מסיימים תוך שבע שנים, אבל הם לומדים דף ליום. אני למדתי יותר מדף ליום".

עם מי למדת?

"לבד. לקחתי את הגמרא, תפסתי איזו פינה בבית שהייתה פנויה באותו רגע, ופשוט קראתי את הדפים. לא למדתי לעומק, אלא קראתי עם פירוש קל. יש גם בזה עניין מאוד טוב". הוא מציין כי הבין הרבה ממה שקרא ברמה מסוימת. "בכל זאת, אני לומד גמרא בתלמוד תורה ומכיר ארמית".

האמנת שתסיים את שני הש"סים עד בר המצווה?

"לא האמנתי. אבל למדתי ולמדתי ובסוף זה קרה. נכון, זה לקח שלוש שנים, אבל ברוך ה' סיימתי ועמדתי במטרה". מבין חבריו, ישנם נערים שמתכננים לסיים ש"ס משניות לקראת הגיעם למצוות, אך היעד הכפול הוא הישג שייחודי לו.

כל יום אחרי הצהריים, אחרי ששב מיום לימודים ארוך בתלמוד תורה, ישראל ישב ולמד. במהלך שלוש השנים הללו, הוא חווה מספר רב של שברים שגררו ניתוחים והאטו את הספקיו. כחודש לפני בר המצווה, הוא עבר ניתוח. נותרה לו אז עוד "כמות מכובדת", כלשונו, של דפים לסיים, והוא פקפק האם יצליח לעמוד ביעד שהציב. "היו לי כאבי ראש וסחרחורות, כאבים וגירודים, וכל מה שרק יכול למנוע ולהגיד לך שאתה לא יכול לזה ואתה לא תצליח. בשלב מסוים זה גמר אותי, ואמרתי שאין מצב שאגמור את הש"ס לבר מצווה. חשבתי שזהו, היה חלום, וכנראה שהוא יתגשם אבל מאוחר יותר".

למרות הכול, ישראל לא ויתר לעצמו והגביר את הקצב. "למדתי גם בהפסקות בתלמוד תורה", הוא מתאר כיצד הצליח לגשר על הפערים שצבר. חמש שעות לפני אירוע בר המצווה שלו, הוא סיים את המסכת האחרונה. "לא ממש סיימתי, השארתי כמה שורות בשביל הסיום עצמו", הוא מדגיש.

בסיום השיחה, אני מתעניינת האם ההתמודדויות הרפואיות לא ריפו את ידיו. "היו לי מחשבות כאלו ממש בהתחלה", הוא משיב בכנות, אך ממהר להוסיף שכאשר נכנס לקצב הלימוד, הדבר הגביר אצלו את המוטיבציה.

ישראל גולדרייך

מה החלום שלך הלאה?

"לשיר בכנס של 'דרשו'".

הם דיברו איתך?

"לא, אבל זה החלום".

לפני פרסום הכתבה, אימו של ישראל עוברת עליה ומחייכת למקרא מילותיו. למען הדיוק חשוב לה להבהיר: "ישראל מוגדר כבעל 189 אחוזי נכות. הוא לא מרגיש נכה, כי הוא לא נותן למגבלה שלו למנוע אותו מלהגשים את חלומותיו. הוא אומנם בכיסא גלגלים, אבל משיג בדרך שלו את כל מה שהוא רוצה".