הילד אומר "אני לא יכול"? התגובה שלכם יכולה לחולל קסמים

הילד מנסה להרכיב משחק ולא מצליח. התרגיל בשיעורי הבית נראה מסובך מדי. קשירת שרוכים הופכת לפרויקט, הציור לא יוצא כמו שרצה או שהוא חושש לנסות משהו חדש. ואז מגיע המשפט המוכר: "אני לא יכול".

כהורים, קשה לנו לראות את הילד מתוסכל. בדרך כלל אנחנו ממהרים לומר: "בטח שאתה יכול!", ובפעמים אחרות פשוט עושים את הדבר במקומו כדי לחסוך ממנו את הקושי. אלא שהקושי יכול להפוך להזדמנות חשובה. המסר שאנו רוצים להעביר לילד הוא שלא הכול קל, אבל קושי אינו סימן שצריך לוותר.

אל תמהרו לומר "בטח שאתה יכול"

זה נשמע כמו משפט מעודד, והכוונה מאחוריו טובה. אבל נסו לחשוב כיצד הוא נשמע לילד שבאותו רגע באמת מרגיש שאינו מסוגל. מבחינתו, המשימה קשה. כשהתגובה היא מיד "מה פתאום? בטח שאתה יכול", אנחנו עלולים לפספס את מה שהוא מנסה לומר: "קשה לי ואני צריך עזרה".

התחילו בהכרה בקושי:

"אני רואה שזה ממש קשה לך עכשיו", או: "ניסית כמה פעמים וזה מתסכל כשזה עדיין לא מצליח". הכרה ברגש משדרת לילד שאנחנו רואים אותו.

הוסיפו מילה קטנה: "עדיין"

אחת התגובות הפשוטות ביותר ל"אני לא יכול" היא:

"אתה לא מצליח לעשות את זה עדיין."

המילה הקטנה הזאת משנה את משמעות המשפט. במקום מסקנה סופית - "אני לא מסוגל", נוצרת אפשרות שהיכולת יכולה להתפתח בעזרת תרגול, זמן או עזרה.

אפשר לומר: "נכון, כרגע זה קשה. בוא נראה מה יעזור לך להתקדם."

כך אנחנו לא מבטיחים לילד שהוא יצליח מיד, אבל גם לא מאפשרים לקושי הנוכחי להפוך להגדרה של היכולת שלו.

במקום לתת את התשובה - שאלו מה הצעד הבא

כשילד מתקשה, הפיתוי לפתור עבורו את הבעיה גדול. זה מהיר יותר, ובדרך כלל גם מונע בכי ותסכול. אבל אם בכל פעם שהמשימה נעשית קשה מבוגר משתלט עליה, הילד מפסיד הזדמנות ללמוד כיצד להתמודד עם קושי. במקום לעשות במקומו, שאלו אותו: "איזה חלק אתה כן יודע לעשות?", "מה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות?", "רוצה שאעזור לך רק בשלב הראשון ואז תנסה לבד?"

לא אחת הילד באמת זקוק לעזרה. עצמאות אינה אומרת להשאיר אותו לבד מול משימה שהוא עדיין לא יודע לבצע. אפשר להתחיל יחד, להדגים פעם אחת או לתת רמז קטן, ואז להעביר אליו בהדרגה את האחריות. לדוגמה, במקום לקשור עבורו את השרוכים בכל פעם, אפשר לומר: "אני אעשה את השלב הראשון ואתה תמשיך מכאן." המטרה היא לתת בדיוק את כמות העזרה שמאפשרת לילד להתקדם, בלי לקחת ממנו את ההזדמנות לנסות.

שבחו את הדרך, לא רק את ההצלחה

כשילד מצליח אחרי מאמץ, קל לומר: "איזה אלוף!" או "ידעתי שאתה יכול".

אבל כדאי לשים לב גם למה שהוביל להצלחה: "ראיתי שלא ויתרת גם כשזה היה קשה", "ניסית בדרך אחרת וזה עזר", "ביקשת עזרה במקום לוותר."

הילד מקבל מסר שהדבר הראוי להערכה אינו רק התוצאה הסופית, אלא גם ההתמדה, החשיבה והניסיון.

התמדה היא חשובה, אבל לא חייבים להמשיך בכל מחיר. עצרו אם הילד עייף, רעב או מתוסכל עד כדי כך שהוא כבר אינו מסוגל להתמודד עם המשימה בצורה יעילה.

היזהרו מהשוואות

משפטים כמו: "לאחותך זה היה קל בגילך", "כולם בכיתה כבר יודעים" או "תראה איך החבר שלך עושה את זה" אולי נאמרים בניסיון לדרבן, אבל השוואה לאחרים עלולה להפוך קושי נקודתי למסקנה גורפת ודימוי עצמי שלילי: "כולם מסוגלים ורק אני לא". התמקדו בהתקדמות של הילד ואמרו לו: "היום הצלחת להגיע שלב אחד יותר רחוק מאתמול."