למה אנחנו נוטים להחמיר עם עצמנו וכיצד זה משפיע על הגוף?

מכירים את הקול הפנימי שמלווה אותנו לאורך היום? לפעמים הוא מעודד ומחזק, אבל לא מעט פעמים הוא דווקא ביקורתי, תובעני ומחמיר. אם לא הספקנו משהו שתכננו, עשינו טעות קטנה או לא עמדנו בציפיות שהצבנו, ומיד מתחילות להופיע מחשבות כמו: "הייתי צריכה לעשות יותר", "למה לא הצלחתי?" או "אני לא מספיק טוב".

אך מה היינו עושים אם  חבר טוב היה נמצא באותה סיטואציה בדיוק? סביר להניח שהתגובה הייתה אחרת לגמרי. אנחנו מציבים לעצמנו רף גבוה במיוחד. רבים מאיתנו מצפים מעצמם להיות הכול בו-זמנית: הורים טובים, עובדים מסורים, חברים זמינים, בני זוג קשובים ואנשים שמצליחים לעמוד בכל המשימות בלי להתלונן.

הבעיה היא שהרף הזה כמעט בלתי אפשרי להשגה. ככל שהציפיות גבוהות יותר, כך גם הסיכוי לתחושת אכזבה גדל. כשאנחנו מסתכלים על אנשים אחרים, אנחנו רואים רק חלק קטן מהחיים שלהם. לעומת זאת, את עצמנו אנחנו מכירים לעומק. אנחנו מודעים לכל הטעויות, ההתלבטויות, החששות והחולשות שלנו. לכן קל לנו יותר לשפוט את עצמנו בחומרה.

המוח נוטה להתמקד בשלילי

המוח האנושי בנוי לזהות בעיות, איומים ודברים שדורשים תיקון. זו תכונה שעלולה לגרום לנו להתמקד בעיקר במה שלא הצלחנו לעשות. כך יוצא שעשר הצלחות קטנות ביום אחד נעלמות לחלוטין בגלל טעות אחת קטנה.

גם הגוף מרגיש את הביקורת העצמית

כשאנחנו נמצאים לאורך זמן במצב של ביקורת עצמית, הגוף לא נשאר אדיש. המוח מפרש את התחושות האלה כסוג של לחץ מתמשך, ומתחיל להפעיל את מנגנון הסטרס. במצב כזה משתחררים הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין, שמכניסים את הגוף לדריכות. כאשר זה קורה שוב ושוב, אנחנו עלולים להרגיש עייפות, חוסר שקט וירידה באנרגיה.

השרירים נשארים מכווצים

שמעתם פעם את המשפט "אני מחזיק הכול על הכתפיים"? זה לא במקרה. מתח נפשי וביקורת עצמית עלולים לגרום לשרירי הצוואר, הכתפיים והלסת להישאר מכווצים לאורך זמן. התוצאה עלולה להיות כאבי ראש, תחושת כבדות ומתחים בגוף.

השינה עלולה להיפגע

אנשים שמרבים לבקר את עצמם נוטים להמשיך לחשוב על טעויות, משימות שלא הושלמו ודברים שהיו רוצים לעשות אחרת. המחשבות האלה נוטות להתגבר דווקא בשעות הערב, מה שעלול להקשות על ההירדמות ולפגוע באיכות השינה.

אנחנו מתעייפים מהר יותר

ביקורת עצמית מתמשכת דורשת מהמוח המון אנרגיה. כשאנחנו עסוקים בלשפוט את עצמנו כל הזמן, אנחנו מבזבזים משאבים נפשיים רבים ומרגישים מותשים גם אם לא ביצענו מאמץ פיזי משמעותי. זו אחת הסיבות לכך שאנשים רבים מרגישים עייפים גם בימים שנראים רגועים יחסית.

גם מצב הרוח מושפע

כשאנחנו מדברים לעצמנו בצורה נוקשה, אנחנו עלולים לפגוע בתחושת המסוגלות שלנו. עם הזמן, זה עלול לגרום לתחושות של תסכול, חוסר מוטיבציה וירידה בביטחון העצמי.

לעודד אחרים אנחנו יודעים בצורה נפלאה. בדרך כלל נגיד לחברים: "זה בסדר, כולם טועים", "עשית את הכי טוב שיכולת", "מחר יהיה יום חדש." אבל משום מה, כשזה נוגע אלינו, אנחנו מתקשים לנהוג באותה חמלה.

איך אפשר לשנות את זה?

השלב הראשון הוא לעצור לרגע ולהקשיב לדרך שבה אנחנו מדברים לעצמנו. בפעם הבאה שמופיעה מחשבה ביקורתית, נסו לשאול את עצמכם: "האם הייתי אומר את אותו הדבר לחבר טוב?" ברוב המקרים, התשובה תהיה לא.

בנוסף, כדאי לנסות להחליף ביקורת עצמית בשפה עדינה יותר, להתמקד גם במה שכן הצלחתם לעשות, להפסיק לצפות מעצמכם להיות מושלמים, לזכור שגם מנוחה היא צורך ולא מותרות, להכיר בכך שטעויות הן חלק טבעי מהחיים.

אנחנו צריכים להיות החברים הכי טובים של עצמנו. חשוב שהקול שמלווה אותנו יהיה קול מחזק ולא קול שמחליש אותנו. אין צורך לוותר לעצמנו או להפסיק לשאוף להתקדם, אלא ללמוד להתייחס לעצמנו באותה חמלה, סבלנות והבנה שאנחנו מעניקים לאחרים. לאף אחד מאיתנו אין צורך בעוד שופט פנימי. לכולנו יש צורך ביותר טוב לב וחמלה, גם כלפי עצמנו.