מהי סיבת האמונה בקבלה ובחסידות?

אביחי שואל: "שלום, יש לי שכן שטוען שהוא הולך רק לפי שיטת הרמב"ם, ולכן מתעלם מן הקבלה והחסידות... מה צריך להשיב לו?".

שלום אביחי, ותודה על שאלתך.

תורת הזוהר, הקבלה והחסידות פורסמו על ידי גדולי תורה במהלך 700 השנים האחרונות. כיוון שהרמב"ם חי לפני יותר מ-800 שנה, הוא כמובן לא נחשף בחייו לספר הזוהר ותורת הקבלה של האר"י הקדוש. עם זאת, הרמב"ם הודיע שתורת הסוד אכן קיימת ועוברת רק בין חכמים יחידי סגולה (יסודי התורה פרק ד', י"א).

אין לנו כל ספק שהייתה תורת סוד שהועברה בעם ישראל בין חכמי התורה, אצל יחידי סגולה, שהרי המשנה הודיעה לפני 2000 שנה: "אין דורשין בעריות בשלושה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה חגיגה ב', א'). "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" הם כינויים לתורת הסוד. הגמרא מספרת לנו על תנאים שידעו להשתמש בתורה זו, ועלו באמצעותה לעולמות עליונים: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא" (חגיגה יד ע"ב). כלומר, חז"ל מסרו לנו בפירוש שהייתה תורת סוד שעברה בין יחידים, ולא פורסמה ברבים. כאמור, ההלכה אוסרת ללמד את תורת הקבלה אלא ליחידי סגולה (רמב"ם, יסודי התורה ב', י"ב).

השגיאה ההשקפתית אצל השכן נובעת מכך שחסרה בו אמונת חכמים. עלינו לזכור שמשה רבנו ציווה בשם ה' לשמוע בקול החכמים: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים י"ז, י"א), וקורא אלינו: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים ל"ב, ז').

הרמב"ם הבהיר שמצווה זו נכונה בכל הדורות: "אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם - אין אתה חייב ללכת, אלא אחר בית דין שבדורך" (הלכות ממרים פרק ב', א'). נמצא שהיהדות דורשת אמונת חכמים בדורותינו, ולא חלילה מצב שבו איש הישר בעיניו יעשה.

עלינו לבטוח בקב"ה שמנהל את ההיסטוריה המדהימה של עם ישראל לדורותיו זה 3,300 שנה, ומנחה את חכמי תורתו להדריך את עמו ביושר ובאמונה. שום דבר אינו במקרה, קל וחומר בתורה הקדושה.

הקב"ה שומר על מסורת רצופה ועתיקה של תורתו מהר סיני, אך יחד עם זאת גם משגיח ומכוון את חכמי ישראל לגלות ולפרסם ברוח קודשם גילויים אמיתיים ועמוקים בתורתו הקדושה. הדבר נכון גם בהלכה, כפי שמספרת לנו הגמרא כיצד משה רבנו ראה בנבואה את רבי עקיבא, אך התקשה להבינו:

"אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת... אָמַר לוֹ [הקב"ה]: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת... הָלַךְ [משה רבנו] וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת [בבית המדרש של רבי עקיבא], וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים. תָּשַׁש כּוֹחוֹ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי [עקיבא], מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לָהֶם [רבי עקיבא]: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי! נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ [של משה רבנו]" (מנחות דף כ"ט ע"ב).

הזוהר ותורת הקבלה של האר"י, כמו גם החסידות, יש בהם גילויים רוחניים על האלוקים והבריאה. אלו תורות אמיתיות וחשובות מאוד, כיוון שנלמדו על ידי תלמידי חכמים גדולים וצדיקים, לכן הקב"ה עשאם כלים לגילוי נדבכים עמוקים בתורתו. אמנם לתורת הקבלה יש שורשים עתיקים מתנאים כמו רבי שמעון בר יוחאי, אך יש בהם גם הרבה גילוי והרחבה של תורתם. כך הוא רצון ה' שענפי תורתו יתגלו על ידי חכמי הדורות כמו עץ שצומחים ממנו ענפים ועלים - כאשר מקור יניקתם הוא כמובן מן השורשים האמיתיים שהצמיחו אותם.

אמרו חז"ל: "מִקְרָא מִשְׁנָה הֲלָכָה תַּלְמוּד תּוֹסָפוֹת וְאַגָּדוֹת, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לוֹמַר לִפְנֵי רַבּוֹ, כֻּלָּן נִתְּנוּ הֲלָכָה לְמשה מסיני" (קהלת רבה ה', ח', ב'). אין כוונתם שכך ניתנו בלשונם ופרטיהם בהר סיני, אלא שכל דברי החכמים הם גילויים שהתכוון ה' שיגלו בתורתו ויפרסמו אותם בעולמו, כאשר שורשיהם נובעים מיניקת התורה ובזכותה. על כן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". זו אפוא אמונת יהדותנו. מי שבוטח בה' שמכוון את עמו ישראל בתורתו, ועל ידי חכמי התורה שמינה להדריכם, בוטח ומאמין בכל התורה שמסרו לנו רבותינו - בין אם זו תורתו של רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי, ובין אם זו תורת האר"י הקדוש ובעל התניא.

אגב, רבים אינם מבחינים בכך שהרמב"ם עצמו היה "מקובל", אף אם לא עשה זאת ממסורת אלא בעיקר מגילוי חוכמה. ניתן למצוא שרבים מרעיונותיו חוזרים ונאמרים שוב בתורת הקבלה של האר"י. הרי הרמב"ם תיאר בפירוש השתלשלות רוחנית וגשמית של "גלגלים" ו"שכלים" מן הקב"ה עד לעולמנו, תיאר את המלאכים בתור "עשר דרגות" שמייצגים את אופני ההשגחה, טען שתורת הסוד ("מעשה מרכבה") הוא העיסוק העיקרי והחשוב שמגיע אחרי לימוד כל הש"ס והפוסקים, ובסוף מורה נבוכים (לדוגמה: חלק ג', פרק נ"א) מדבר בפירוש על התבודדות וכוונות עליונות ונסתרות בדרכי המחשבה שדרכן מתקדש הצדיק ומתחבר לקב"ה בקשר גבוה וישיר (ואף טוען שבאמצעותן זוכה להשגחה פרטית גבוהה ומיוחדת מעל גדרי הטבע של האדם הממוצע!). כך שאילו הרמב"ם היה חי היום, ככל הנראה היה מצטרף אל רשימה ארוכה של מקובלים גדולים כמו רבי משה קורדובירו ובעל התניא. כך, לדוגמה, נוכל לראות שר' אברהם בנו של הרמב"ם היה רציונלי מאוד, ויחד עם זאת הקים את תנועת "חסידי מצרים" שעסקה בסוג מיוחד של קבלה וחסידות.

נמצאנו למדים שגילויים של תורת הקבלה היו חייבים להתגלות, בין אם היו מתגלים על ידי האר"י הקדוש, על ידי האדמו"ר הזקן, או על ידי הנשר הגדול. כיוון שיניקתם היא ממקור התורה הקדושה, והם גדולי התורה של עמנו הראויים להשגות אלו, על כן הקב"ה גילה ומגלה את תורת הסוד שלו באמצעותם.

אמליץ לשכן להכיר את תורת הקבלה באמצעות הספר "מתן תורה" של הרב יהודה אשלג זצ"ל, כי אין לי ספק שיתפעל מעומק החוכמה והרעיונות התורניים שימצא בו בשפה השווה לכל נפש.