גוף ונפש
מתי אנחנו באמת מגיעים לשיא שלנו? התשובה עשויה להפתיע אתכם
מחקר שעקב אחר 427 אנשים במשך 50 שנה מגלה מתי הגוף מגיע לשיאו - ומה באמת קובע כמה מהר הוא יורד משם
- הידברותלמעקב
- כ"ו סיון התשפ"ו||

במשך שנים התרגלנו לשמוע ששנות העשרים לחיינו הן הזמן שבו אנחנו חזקים, מהירים ובריאים יותר מאי פעם. אולם מומחים לרפואת ספורט ופיזיולוגיה מציעים כיום נקודת מבט מעמיקה ומעודדת הרבה יותר. מסתבר שהפוטנציאל הפיזי המלא שלנו מגיע לרוב בשלב מאוחר יותר, במהלך שנות השלושים לחיינו. מעבר לנתונים הסטטיסטיים, גיל כרונולוגי הוא רק מספר אחד מתוך מכלול שלם, שכן כל גוף הוא ייחודי והיכולת להפיק את המרב מהפוטנציאל האישי שלנו נמצאת בעיקר בידיים שלנו.
שיא הכושר: חלון ההזדמנויות שבין גיל 26 ל-36
מחקר שוודי מקיף ופורץ דרך שנערך על ידי מכון קרולינסקה עקב אחר 427 גברים ונשים בגילאי 16 עד 63 לאורך תקופה חסרת תקדים של כמעט 50 שנה. החוקרים מדדו שוב ושוב את יכולת הלב-ריאה, כוח השרירים והסיבולת של המשתתפים, והתוצאות הפתיעו גם את המומחים.
מן הממצאים עולה כי הכושר הגופני הכללי מגיע לשיאו בין גיל 26 ל-36, כאשר נקודת השיא הממוצעת נרשמת בסביבות גיל 35, הן אצל גברים והן אצל נשים. עם זאת, קיים הבדל מעניין בין סוגי היכולות השונים. בעוד שקיבולת הלב-ריאה וסיבולת השרירים מגיעות לשיאן סביב גילאי 35 עד 36, הכוח המתפרץ, כמו גובה קפיצה או מהירות ריצה קיצונית, מגיע לשיא בשלב מוקדם יותר ונוטה לרדת בקצב מהיר יותר לאחר מכן. נתונים אלה מנפצים את המיתוס לפיו הגוף מתחיל להתדרדר מיד עם סיום שנות העשרים, ומראים כי הגוף זקוק לזמן כדי לבנות בגרות פיזיולוגית וסיבולת עמוקה.

מה קורה אחרי גיל 35?
לאחר חציית קו השיא, מתחילה ירידה הדרגתית ביכולות הגופניות, אך קצב הדעיכה רחוק מלהיות דרמטי בשלבים הראשונים. בשלב הראשון, החל מגיל 35, היכולות הגופניות יורדות בקצב מתון מאוד של כ-0.3% עד 0.6% בלבד בשנה. בשלב השני, המתרחש מגיל 50 ואילך, קצב הירידה מאיץ ועומד על כ-2% עד 2.5% בשנה. במבט על, בין נקודת השיא לגיל 63, האובדן הכולל של היכולות הפיזיות נע בין 30% ל-48%.
הנתון החשוב ביותר שהמחקר מדגיש הוא שמגמה זו אינה גזירת גורל ושישנו שוני אדיר בין אדם לאדם. ישנם אנשים השומרים על רמת כושר של צעירים גם עמוק בתוך שנות החמישים והשישים לחייהם, בעוד שאחרים חווים ירידה מהירה בהרבה. ההבדל הזה אינו קשור לגנטיקה בלבד, אלא בעיקר לאורח החיים ולבחירות היומיומיות שלנו.
התנועה היא זו שעושה את כל ההבדל
המחקר המדעי מעלה מסקנה חד-משמעית לפיה פעילות גופנית קבועה משנה לחלוטין את גרף ההזדקנות של הגוף. אנשים ששומרים על אורח חיים פעיל מגיל ההתבגרות ועד לבגרות לא רק מגיעים לשיא פיזי גבוה יותר, אלא גם מאטים באופן דרמטי את קצב הירידה בביצועים בשלבים מאוחרים יותר.
הבשורה המפתיעה מופנת למי שלא התאמנו בעבר, שכן גם אלו שמתחילים להתאמן בגיל מבוגר יותר מציגים שיפור של 5% עד 10% ביכולת הגופנית בהשוואה לאנשים שמנהלים אורח חיים יושבני. מריה ווסטרסטאהל, אחת החוקרות המובילות במחקר, מסכמת זאת בפשטות וקובעת כי אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לזוז. פעילות גופנית אמנם אינה עוצרת את תהליך ההזדקנות הביולוגי לחלוטין, אך היא מאטה אותו בצורה משמעותית ודוחה בשנים רבות את השלב שבו אובדן היכולות הופך למכשול בתפקוד היומיומי.
להפיק את המרב בכל גיל
המחקרים על ספורטאים ועל האוכלוסייה הכללית מאשרים את מה שהביולוגיה כבר יודעת: הגוף מתחיל את תהליך השינוי והירידה הפיזית ההדרגתית עוד לפני גיל 40. מסת השריר, הסיבולת והכוח נחלשים באיטיות, אך מציאות ביולוגית זו אינה צריכה להיתפס כהפסד או כגזר דין על היכולות שלנו.
האתגר האמיתי אינו להתאבל על הגיל שבו היינו בשיא הסטטיסטי, אלא להבין כיצד למקסם את הפוטנציאל הנוכחי שלנו ולשמור על גוף חיוני, אנרגטי ובריא בכל שלב. המדע מספק לנו ממוצעים ומגמות כלליות כדי שנוכל להבין את הגוף שלנו טוב יותר – לא כדי שנשווה את עצמנו לאחרים, אלא כדי שנלמד כיצד להפיק מעצמנו את המיטב, בכל גיל.
היו שותפים בזיכוי הרבים הגדול בעולם וקבלו את פרק התהילים האישי שלכם המסוגל לשמירה והגנה. לחצו כאן




