"בשב"כ חקרו אותי: 'למה אתה עוזב את תע"ש ועובר לישיבה?'"

"כשהתקבלתי לפני כעשור, בגיל 26, לעבודה בתעשייה הצבאית, כל השכונה הייתה על הרגליים", מספר עדן חלף, אחד ממזכי הרבים הגדולים בקריית עקרון. "לא פשוט בכלל להתקבל לעבודה כה מסווגת ואיכותית, וכולם מאוד העריכו אותי על הצלחתי. ההערכה הזו הפכה מהר מאוד להלם, כאשר עזבתי את העבודה, והסברתי את הסיבה לכך: 'החלטתי להתחיל ללמוד בכולל'".

עדן אינו יכול שלא לחייך. "אני גר בקריית עקרון, יישוב שבו כולם מכירים את כולם, מה שאומר שתהליך החזרה בתשובה שלי ממש לא היה פרטי. ברור שלא היה קל לעבור הכל תחת אור הזרקורים, אבל מבחינתי זו לרגע לא הייתה סיבה לוותר על ההתקרבות ליהדות".

הדיסקים שהחזירו בתשובה

עדן חלף, שמפעיל כיום בעצמו מערך שלם של פעילות קירוב, חוזר אל הימים שבהם עשה את תחילת דרכו בתשובה. "גדלתי בבית מסורתי טיפוסי", הוא מתאר. "היה לנו קידוש בשבת, אך מיד לאחר מכן צפייה בטלוויזיה. חגגנו את החגים עם מפגשים שהגענו אליהם כמובן ברכב, והעיקר בהם היה האוכל. אף אחד לא ידע לספר משהו על מהות החג, וגם לא ניסה לעשות זאת. אגב, כמו ברבות מהמשפחות המסורתיות, סבא שלי דווקא היה דתי, אך ההורים התרחקו לגמרי".

ומה איתך? אתה התעניינת ביהדות?

"הייתי בסך הכל ילד", הוא משיב. "גדלתי בתוך עולם שהדת אינה חלק משמעותי ממנו, והתרגלתי למצב. לא הבנתי בכלל שיכול להיות אחרת. אבל הייתה תופעה מעניינת – כשהייתי ילד צעיר, בן שמונה או תשע, הייתה לי בחדר טלוויזיה גדולה תלויה על זרוע. צפיתי בה בקביעות מדי ערב לפני השינה. באחד הימים גיליתי שבדיוק בשעה הזו עולה לשידור צעיר חרדי, עם זקן שחור קצר, שמדבר בקול נעים, במשפטים פשוטים, קצרים ומובנים, ונוגע בכל מיני נושאים שהבנתי באופן חלקי מאוד. לא ידעתי אז שמדובר ברב זמיר כהן שהיה בתחילת דרכו, גם לא הבנתי שהוא מדבר דברי תורה, אבל חיכיתי בכל יום מחדש כדי לשמוע אותו, כי הדברים שלו נגעו לי בלב".

חלף מאז למעלה מעשור. עדן גדל, התגייס וגם קנה לעצמו רכב. "באחד הימים הייתי צריך לנסוע לאיזה מקום, אך הרכב שלי התקלקל", הוא נזכר. "השתמשתי ברכב של אמא שלי. במהלך הנסיעה התעורר בי הרצון לשמוע משהו, והפעלתי את הדיסק שהיה בתוך המערכת. להפתעתי בקע משם קול מוכר, שהיה זכור לי מלפני שנים. לא הצלחתי להיזכר מהיכן הוא מוכר לי, אז הוצאתי את הדיסק וגיליתי עליו צילום של אותו רב שהייתי שומע במשך תקופה ארוכה בחיים. הייתי כבר בן 22, אך הקול היה עדיין זכור לי לטובה.

"הקשבתי לדיסק מתחילתו ועד סופו, ומיד לאחר מכן התחלתי להקשיב גם לדיסקים נוספים שהובילו אותי לצפייה בסרטונים. מאז כל הדיסקים והסרטונים שצפיתי בהם, בכל הזדמנות, היו של הרב זמיר, וזה השפיע עליי אך ורק לטובה".

מהתעשייה הצבאית לישיבה

עדן מדגיש כי היה מדובר בתהליך, ולא בשינוי של רגע אחד. "בכל פעם לקחתי על עצמי עוד משהו קטן, ועוד משהו. התקדמתי בהדרגה, עד שבגיל 26 כבר קבעתי עיתים לתורה, ובשבת לא נסעתי ולא הדלקתי אש. באחד הימים, אחרי סרטון חזק ומטלטל, קיבלתי החלטה נועזת, שעד היום לא ברור לי מהיכן הגיעו הכוחות לקבל אותה: החלטתי שאני רוצה ללמוד בכולל".

ההגעה לכולל של הרב זמיר הייתה טבעית ופשוטה; הוא מצא לעצמו חברותא והתחיל ללמוד איתו יחד. כעבור שנה וחצי של לימוד, חגג עדן לראשונה בחייו 'סיום מסכת'. הוא היה אז בן 27, והחוויה הרוחנית הייתה כל כך חזקה, עד שהוא החליט לעזוב הכל ולהקדיש את זמנו ללימוד בישיבה.

"המעבר לישיבה היה נראה בלתי הגיוני בעליל", הוא מציין. "הייתי אז בתחילת דרכי בעבודה נחשקת ומסווגת בתע"ש, שהמתנתי במשך עשרה חודשים עד שעברתי את המבחנים והתקבלתי אליה. כשביקשתי לעזוב חקרו אותי בשב"כ, כי חששו מכך שאני מרגל, כי 'מי עוזב כזו עבודה?'. אחרי שהסברתי שאני רוצה ללמוד בכולל, החוקר התרכך. כשהזכרתי את שמו של הרב זמיר, הוא הבין את העניין והוסיף: 'אולי כדאי שגם אני אשמע אותו'".

שנה לאחר שהתחיל את לימודיו בכולל, עבר עדן בהכוונתו של הרב זמיר לישיבת אור החיים, בראשותו של הרב ראובן אלבז. "הרב זמיר היה זה שהמליץ לי על המעבר. סיפרתי לו על כך שהלב שלי רוצה להישאר בכולל, אבל יש לי חברותא בישיבת אור החיים, ואני לא יודע במה לבחור. הרב זמיר היה נטול כל אינטרסים אישיים כשאמר לי: 'עדן, אתה בשלב בנייה, והכי טוב שתעזוב אותנו ותהיה איפה שאתה מתעלה בתורה. ברכה והצלחה'. בברכתו של הרב זמיר המשכתי לישיבת אור החיים, שם זכיתי להרגיש התעלות גדולה. בגיל 28 התחתנתי עם אשתי, שבאותם ימים עבדה בארגון הידברות, ומבחינתי זו הייתה סגירת מעגל ממש. מאז שנינו משתדלים להתחזק ביחד".

החיים משתנים

ניתן לשער שלצד המהפך המשמח, היו גם קשיים...

"ברור", משיב עדן מיד. "תמיד נחשבתי לבחור חברה'מן ומקובל בחברה, מעורב עמוק בכל המסיבות ומנהיג את החברים. כולם שמעו על כך שהתקבלתי לתע"ש, וכשנודע שהתחלתי ללמוד בכולל היה הלם מוחלט. בתוך רגע פשטה השמועה בקריית עקרון על כך ש'עדן השתגע'. גם כשחזרתי הביתה עם מגבעת, הייתי רואה את כולם עוקבים אחריי במבטים מרחמים, כשהם בטוחים בכך שירדתי מהפסים. זה היה מאוד משפיל ומאתגר, אבל הרב זמיר נתן לי הדרכה איטית ומבוקרת לאורך כל הדרך, והסביר לי איך להתקדם".

איך ההורים שלך הגיבו לשינוי?

"דווקא בגלל שאנחנו משפחה מסורתית, היה להם בתחילה קשה, כי כביכול 'מה חסר לך בבית שאתה מחפש דרך חדשה?'. אבא גם אמר לי: 'אם אתה רוצה ללמוד תורה – אני אלמד אותך, למה אתה צריך להיכנס לישיבה?'. כמובן שהכל נאמר מתוך דאגה ורצון שיהיה לי טוב. ככל שחלף הזמן הם הבינו שטוב לי בדרכי, וכיום הם מאוד שמחים בצעד שעשיתי. אמא שלי גם כן חזרה בתשובה והיא שומרת שבת, אבא גאה בי ומספר עליי בכל הזדמנות. אני יודע שזה לא מובן מאליו, ומאוד שמח בכך".

במה אתה עוסק היום?

"כיום אני אברך כולל, ומתפלל שהקב"ה יזכה אותי להמשיך ללמוד כמה שיותר. כהכנסה צדדית אני עוסק בכתיבת שירים – תחום שמאז ומעולם עסקתי בו, וכבחור גם כתבתי שיר לזמר דודו אהרון שהפך לפופולרי מאוד. כיום זה כבר לא תחביב, אלא עבודה של ממש. כתבתי שירים לכמה זמרים מוכרים, ובימים אלו יוצאים בעזרת ה' שירים שכתבתי לזמרים יניב בן משיח, אליה והב, אופיר סלומון ועוד.

"בנוסף, יש לי פעילות קירוב בקריית עקרון שאני עוסק בה בשבע השנים האחרונות, וברוך ה' רואה סיפוק רב. יש הרבה מאוד בחורים שהתחזקו דרכנו, נכנסו לישיבות ומצאו את דרכם בעבודת ה'. אחד הבחורים אף אמר לי: 'עד שהתחלתי ללמוד הייתי דבוק במשך למעלה משליש מהיום למסך, וכיום אני לומד אור החיים ודבוק לגמרא'".

לעדן יש גם סגירת מעגל מרגשת לסיפור: "באחד הימים נענה הרב זמיר לבקשותיי, והגיע לפעילות שלי בקריית עקרון. סיפרו לי לאחר מכן, שבשיעור שמסר למחרת הוא סיפר לבחורים בישיבה שלו: 'הייתי אתמול בשיעור בקריית עקרון, וכבר בכניסה לבית הכנסת שמעתי מישהו דורש, ומאוד נהניתי. כשנכנסתי, ראיתי שזה תלמיד שלנו'. האמת היא שזה צמרר אותי ממש. פתאום נזכרתי בימים ששמעתי את הדיסקים והקלטות, ובהמשך כש'רדפתי' אחרי השיעורים של הרב זמיר, וברגע אחד קלטתי את הדרך שזכיתי לעשות. הלוואי שאזכה להמשיך לזכות את הרבים עד עולם".