לבת שלי אין חברות. איך אוכל לעזור לה למצוא עם מי לשחק?

יש לי בת יחידה, ללא אחים ואחיות, בגן. אני מוצאת את עצמי רודפת אחרי חברות שהיא תוכל לבוא אליהן, אבל אף אמא לא משתפת פעולה. גם בבניין הבת שלי לא מוצאת חברות לבקר אצלן. יש לה חברה אחת בבניין, והיא פיתחה תלות בה, ואפילו מוכנה לתת לה חפצים במתנה, כדי לא להישאר לבד. מה אוכל לעשות?

נראה שהרצון במציאת חברות לילדה, כמו גם המעשים שאת עושה לשם כך, מעוררים אצלך תחושות או חוויות מהעבר. יתכן שאי ההיענות גורמת לך להרגיש דחויה או לא רצויה.

שאלי את עצמך: איזה צורך שלך היה נענה אם לא היו מסרבים לילדה?

הנקודה כאן היא לא אם יש חברות או לא, אלא החוויה האישית של תחושת הדחייה שלך, כאמא, אולי בשילוב תחושת האשמה על שהיא בת יחידה, ללא אחים ואחיות.

יצירת אינטראקציה בריאה היא כזו שאיננה באה בכפייה. איש לא רוצה שיכפו עליו להיות בקשר עם אדם זה או אחר. במקביל, איש לעולם לא יכול לגרום לי להרגיש דחוי. זו תחושה שאני מייצר מעצמי אל תוך עצמי, והעובדה שמישהו לא מעונין בנוכחותי כרגע, אין בה בכדי לאשר זאת. כשאני מנסה להתמודד עם תחושת ה"לא רצויה" דרך כפיית חברות, אני לא פועלת מתוך שיקול דעת או בחירה, אלא מתוך הישרדות.

הצעתי היא לברר מול עצמך עם איזו חוויה ברמה האישית את מתמודדת כשזה המצב, ולהרפות מחיפוש אחר חברות. הן יבואו כשלא תנסי לענות באמצעותן על צרכים סמויים שלך. (ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

*

האירועים הקשים והמצב הביטחוני יצרו תחושת דריכות במדינה, מה שמעלה את סף המתח והחרדה וגורם לי לקושי להירדם. מה עושים?

 כשנמצאים במצבי מתח וחרדה, עלולים לסבול מבעיות שינה. מיותר לציין שישנה חשיבות רבה לשינה, וכי היא משפיעה על כל המערכות הגופניות והנפשיות. ההתנהלות שלנו במהלך היום תלויה באיכות ובזמן השינה בלילה, ולכן חשוב מאוד להתייחס ברצינות לבעיות שינה, ולנסות לטפל בעניין זה.

ראשית, ההבנה כי בעיות שינה הן כתוצאה מגורמי מתח ולחץ גורמת לנו להשתמש בטכניקות הרגעה כמו הרפיה ונשימות. גם דיבור פנימי מרגיע. אמרי משפטים כמו "אני עייפה מאוד, אני ודאי ארדם". חזרי על המשפט מספר פעמים. המטרה היא להוריד את הסטרס ולשפר את הרוגע והאיזון. גם מיינדפולנס היא שיטה טובה המקלה על הפחתת מתח חרדה ודאגה.

פעילות גופנית היא דרך נוספת שמועילה להתמודדות עם מתח.

שינה בזמנים קבועים ככל האפשר גורמת ליציבות ולסדירות השעון הביולוגי. כדאי לוותר על שנת צהריים, כדי להירדם בקלות רבה יותר בלילה.

אם שנתך נודדת, הימנעי מלהסתכל על השעון. זה מעלה את רמת החרדה ומחמיר את נדודי השינה.

זכרי לעשות את ההפרדה: חדר שינה הוא חדר שמשמש אך ורק לשינה. הוא אינו חדר עבודה. אם את מתקשה להירדם, צאי מהחדר וחזרי אליו רק כשאת עייפה. (יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")

*

אנחנו נשואים 3 שנים ומרוצים מאוד, ברוך ה'. יש לי רק משהו אחד שמפריע לי: בעלי אומר הרבה פעמים דברים במקומי. לדוגמה, אנחנו נמצאים אצל ההורים שלו בשבת, ואמא שלו שואלת מה אני רוצה לאכול – והוא עונה לה במקומי. זה כנראה מרוב דאגה, אבל במקום להעריך אותו על זה, אני כועסת עליו מבפנים. האם התופעה הזו מוכרת? והאם יש צורך לשנות אותה בכלל, או שאני כפוית טובה?

תחילה אני רוצה לתת לך את כל הלגיטימציה להרגיש את מה שאת חווה. אם משהו לא נעים לך – זו האמת. עם רגשות לא מתווכחים, ואין מישהו שיכול לטעון אחרת ממה שאת מרגישה. זו נקודה קריטית בחיים. הרגש הלא נעים שמציף אותנו הוא בעצם כמו כפתור אדום שמתריע שיש לך כאן צורך בשינוי.

מכאן גם נובע הכעס שלך, משום שלכל אדם, בכל גיל, אפילו ילד, חשוב להרגיש עצמאות רגשית ויכולת בחירה אישית. כשמישהו שולט עלינו רגשית, גם אם המטרה שלו טובה – זה שולל מאיתנו את זכות הבחירה, ונוטל מאיתנו את העצמאות שהכרחית לבריאותנו הנפשית. לכן עצתי היא שתדברי על כך עם בעלך. תתחילי בכך שאת מעריכה אותו ומבינה שהוא רוצה בטובתך, ודווקא בגלל זה את חושבת שהוא יקבל בהבנה ובשמחה את רצונך להביע את רצונותיך. (ברכה הוס, מטפלת רגשית מומחית במערכות יחסים מורכבות)