סוגיות בתנ"ך

כך הופך פרט קטן בפסוק לסיפור עמוק על טראומה, ריפוי וחמלה. יוסף, רגע לפני האיחוד הגדול, מגלה רגישות יוצאת דופן: הוא מבין שאביו לא רק צריך לדעת שהוא חי, אלא גם ללמוד מחדש איך לחיות

הצורה שבה התורה מתארת את בניית המשכן מלמדת אותנו, כי היא רואה את המשכן כעולם קטן. כשם שהקב"ה ברא את העולם בדרך מסוימת, כדי להושיב בו את האדם – האדם בונה את המשכן בדרך דומה מאוד, כדי להשכין בו את השכינה. מדוע כל זה חשוב?

התורה מחמירה באיסור מיוחד בעניין בדי הארון, ומצווה: "עשית בדים עצי שטים וצפית אותם זהב. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון, לשאת את הארון בהם. בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", (שמות כ"ה). ישנו איסור מיוחד להסיר את הבדים מן הארון. מדוע?

בפרשת בשלח מתואר הנס הגדול ביותר בכל הזמנים: ים סוף נקרע עבור בני ישראל, ובני ישראל הולכים בתוך הים בחרבה. איפה התרחש הנס הזה?

אפשר להבין את העניין של תרגום התורה בשבעים לשון כמעשה שיש לו כמה שכבות עמוקות, כולן נשענות על אותה נקודת יסוד: כשאתה חייב לומר את הדברים בשפה אחרת, אתה נדרש לבחור פירוש, לחדד גבולות, להסביר מונחים ולעיתים אף לפרק רעיון מורכב לסדרה של הנחות פשוטות יותר

ברור, אם כן, שביהדות, בעל מום אינו פחות מבחינה רוחנית. דווקא כהן בעבודה נפסל כשהוא בעל מום, כי כאשר מדובר בתפקיד ייצוגי, כבוד התפקיד הוא הנראות החיצונית

המילה הראשונה בתורה שמתחילה באות תי"ו היא "תוהו". מילה זו מתארת את החומר הראשוני שנברא, שהיה ללא צורה, ומשמעותו היא העלם (ה"א) של תחימה והגבלה (תי"ו). משורש זה נוצרה גם המילה "תהייה", דהיינו אדם שאינו מצליח להגדיר ולתחום את מה שהוא רואה

אחרי האות ר', שמשמעותה צורתו היסודית של החומר, באה האות ש', שעוסקת בשינוי הצורה של החומר. ישנו משותף ודבר שנשאר, ועדיין הצורה השתנתה

אני רוצה מאד להאמין, ומחובר מאד למסורת שהקב"ה גאל את ישראל באותות ובמופתים והתגלה אליהם בסיני, אבל כדי להיות בטוח במאה אחוזים, מדוע שלא יתגלה שוב? זה הרי קל כל כך – התגלות אחת, וכולנו נתגייס לעשות רצונו. האמנם?

האות רי"ש מבטאת את הראש, שבו טמון המשך הדבר כולו, דהיינו שהוא הכוח המפעיל את כל ההמשך, וההמשך עצמו אינו אלא הביטוי בפועל של הטמון בראש

הנעשה בתוך כתלי התיבה הזו יכול להיראות דבר קטן, אבל אין זה כך. כמו כל כפתור קטן בחדר המכונות, שרק מי שתכנן את המעבורת או הספינה כולה יכול להבין את משמעותו. ולכן הפירוט חשוב

האם אבנים יכולות ליפול מן השמים? ומה חשבו על כך בעולם במשך ההיסטוריה?

שם האות צד"י הוא מלשון "צד". פירוש המילה "צד" הוא: דבר חלקי שאיננו שלם בפני עצמו, אלא מרכיב את השלם ביחד עם היפוכו, וכל אחד מן הצדדים הוא פן וגילוי אחר של הדבר השלם. משום כך אנו קוראים לכל אחד מכיווני המרחב - צד, כיוון שכל ממד של המרחב מורכב משני כיוונים הופכיים

שלמה המלך, בשיר השירים, ממשיל את כנסת ישראל, רעייתו של ה"דוד", הקב"ה, לשושנה: "כשושנה בין החוחים". מה העומק של משל זה? מתברר שיש בו רבדים רבים ושונים, שמשפיעים וקשורים להרבה מצוות והלכות

אנחנו יכולים לקבל הסברים בעל פה, לשמוע על הדבר, יכולים להבין דבר מתוך דבר ולדמיין, אבל רק הראיה דרך העין המוחשית היא תפיסת הדבר לכשעצמו

האות סמ"ך מתארת את המערכת הסגורה, המורכבת מכמה חלקים, שפועלים כולם יחד בשיתוף פעולה

כאות שימוש, האות נ' משייכת את המילה לבניין נפעל. כאשר מישהו משועבד לרצון של אחר, זה מבוטא באות נ'. כאשר מישהו אחר גורם לאדם שיקרה לו משהו, הוא נלכד, נשבר, נכנס

מתבונן מן הצד היה בטוח שההיסטוריה נכתבת שם, בארמונות פרעה, ומעשיהם של הרועים בארץ כנען הם שום דבר מבחינתה. אבל אנחנו, בני אברהם, יודעים שלפעמים ההיסטוריה נוצרת על ידי אותו אחד בודד שעומד מעבר אחד של העולם וכולם מן העבר השני, ורק לעתיד לבוא יבינו את המשמעות של מעשיו

ל' היא בקשת התכלית, ולכן כאשר רוצים להבין את התכלית של דבר, שואלים "למה". "מה" היא מהות הדבר, ויחד עם ל', היא השאלה "למה"?

אפילו כאשר הם באים להרוג אותו, הם אומרים "הנה בעל החלומות הלזה בא". משפט שטומן בחובו גם פחד: פחד מהחלומות של יוסף. יש בהם אמת, הם עתידים להתגשם