איתי אריכא: "כשאתה מחובר לאינסוף – אין סוף למתכונים"

השיחה עם איתי אריכא נערכת אחרי שהרדים את ארבעת ילדיו ("היה אירוע קשה", הוא נאנח בבדיחות, תוך כדי הכנת ארוחת ערב לו ולאשתו). כשאני מבקשת לשמוע מעט עליו ולאיזה מגזר הוא משתייך, הוא משיב: "אני באמת לא יודע. אני חושב שזו אחת השאלות הקשות, שהעסיקה אותי הרבה ואת האנשים שמכירים אותי. היום אני מנסה להפסיק להגדיר מי אני, להתרכז באיך אני עובד את הקב"ה, ואיך להפוך לבן אדם יותר חיובי ומאמין".

אריכא כבר 12 שנה בעל חנות סביח בשוק מחנה יהודה בירושלים, ומפורסם בשל המתכונים שהוא מעלה לרשת. לא ברור כמה מבין מכריו הרבים מודעים לסיפור האישי של הדמות האנרגטית שלפניהם.

איתי אריכא

"אמרתי לו: 'מה לי ולרבנים'"

אריכא (36) נולד בירושלים למשפחה לא דתית. "עשינו קידוש וצמנו ביום כיפור, אבל זה היה 'על הדרך'", הוא אומר. זיכרונות הילדות שלו כוללים טיסה משפחתית לטיול באיטליה בחג הפסח, שם רכשו פיצה. כשהזכיר שהיום פסח ולא אוכלים חמץ, נענה בתמימות: "כאן זה חוץ לארץ, לכן זאת לא בעיה".

לעולם הקולינריה הוא נחשף בהיותו בן 17, כשעבד כמלצר באולם אירועים. בעודו מגיש את המנות לסועדים, גילה כי הסירים והמחבתות מושכים אותו יותר. בקשתו להצטרף כטבח נענתה במשיכת כתף. "השף אמר לי: 'תדע לך שבמטבח השכר הוא לא אותו דבר'. השבתי שאני מוכן לקבל על עצמי את ה'גזרה', מה שנקרא, ומשם התחלתי".

בעת שירותו הצבאי, פגש לראשונה מקרוב אנשים שומרי תורה ומצוות, אך היה לו ברור כי עולמם אינו נוגע לחייו. "מבחינתי, לא הייתה מציאות של שבת בלי ים עם חברים". במקביל לשירותו הצבאי, המשיך להתמקצע בבישול ולעבוד בתחום, ובגמר השירות פנה להגשים את חלומו לפתוח עסק לממכר מזון. הוא גיבש את קווי המתאר לעסק ותכנן אותו לפרטי פרטים. הבעיה הגיעה ממקור לא צפוי: במשך שנה תמימה הוא חיפש, ללא הועיל, מבנה מתאים.

"יום אחד חבר הציע לי לבוא איתו לישיבת 'נהר שלום'. הוא אמר שיושב שם הרב אהרון טוטיאן, ושאבוא לבקש ממנו ברכה". אריכא דחה את ההצעה. "אמרתי לו שמה לי ולברכות ומה לי ולרבנים. ושיעזוב אותי, הדבר לא בשבילי". כשהחיפוש אחר מבנה לעסק הלך והתארך, הוא החליט לנסות בכל זאת. הוא הגיע לישיבה ביום ההילולה של המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל.

"עוד יגיע הרגע שלך"

הרב טוטיאן קיבל את פניו בחום, בירך אותו שימצא חנות טובה, והציע לו להצטרף לתפילת ערבית. אריכא סירב בתחילה, אך נעתר לאחר שכנוע קצר. "עם מכנס קצר, ושיער ארוך ומבולגן. התפללתי לכיוון ההפוך וקראתי את כל הסידור בערך", הוא צוחק. בישיבת המקובלים התפילה ארוכה ומלאה כוונות וייחודים, ואריכא, שלא היה מורגל בכך, התקשה עם אורכה. "בסיום התפילה ברחתי משם", הוא נזכר.

שלושה שבועות לאחר מכן הגיע חג החנוכה. באחד הלילות חלם אריכא על רב מקובל, החובש תרבוש לבן ומדליק איתו נר חנוכה. "זאת הייתה אותה דמות שראיתי בתמונה בהילולה, של הרב מרדכי שרעבי. קמתי נסער. מאותו יום הרגשתי שמלטשים לי את הנשמה, ופתאום התחלתי לרצות להתקרב. הרגשתי שהרב שרעבי תופס אותי ואומר לי: 'בוא, המקום שלך פה'".

אריכא התחיל לפקוד את ישיבת המקובלים באופן קבוע, ולשמוע שיעור פרשת שבוע. בהמשך החל לשמור שבת ולהתחזק בהדרגה. בכל הזמן הזה, הוא חיפש חנות מתאימה. "כל פעם שעלה רעיון לחנות, הייתי הולך לרבי אהרון. הוא היה מבקש: 'תן לי את השם של הרחוב ואת הכתובת, ואני אבדוק לך'. הוא היה חוזר אליי: 'לא, אין שם מזל. אל תדאג, יגיע הרגע שלך'".

כעבור מספר חודשים הוצעה לו חנות תבלינים שנסגרה בשוק מחנה יהודה. "מדובר בנכס שמרגע שנכנסתי אליו הרגשתי שזה זה". הוא קיבל את ברכת הרב, וחתם על חוזה שהתארך שוב ושוב עד היום, 12 שנה אחר כך.

"לעבוד יום-יום על האמונה"

השנים הראשונות בעסק היו לא פשוטות. אריכא מצא את עצמו עובד 16 ו-17 שעות ביממה. "פעם פגשתי ברחוב את הרב מנחם כהן, יהודי חסידי מנחלאות, ואמרתי לו: 'הרב, אתה יכול לברך אותי? אני מרגיש שמשהו לא מניע לי בעסק וחסרים לי עובדים'. הוא שאל אותי: 'אתה מתפלל שחרית במניין?'. כשאמרתי לו שעדיין לא, הוא השיב לי: 'תקבל על עצמך שחרית במניין'". למרות שהבקשה נראתה לו כמעט בלתי אפשרית לביצוע בלוח הזמנים החנוק, הוא קיבל על עצמו צעד נוסף בהתחזקות.

הוא משתף בכנות כי למרות ה'אורות' שליוו את חזרתו בתשובה, השילוב בין קיום מצוות למציאות היומיומית היה מאתגר עבורו. "לא פשוט לסיים לעבוד ב-12 בלילה, וללכת להתפלל ערבית. יש ימים שנדרשת ממש מסירות נפש לשם כך. גם ערב פסח מאתגר – להכשיר ולנקות את הסביח. במיוחד שתוך כדי התחתנתי וחיכו לי בית ומשפחה".

אתגר נוסף עימו התמודד היה כאשר דברים לא הלכו כפי שחלם. "לפעמים אתה מרגיש: למה זה קורה לי? למה הפרנסה לא זורמת פה יותר? הרי אני חוזר בתשובה, ועובד את השם. מה הולך פה?. בהדרגה התחלתי להבין שאני לא עושה פה טובה פה למישהו. אתה עושה טובה לעצמך. כדי להפנים את הדבר, נדרשת עבודה יומיומית על האמונה. היא שמובילה אותי ואני משתדל להתחזק בה".

"גישמק של שבת"

לפני כשנה וחצי החליט אגריכא להעלות מתכון של הרינג, המאכל היהודי המפורסם, בווריאציה חדשה. הסרטון לא נחל הצלחה מרובה. הוא לא אמר נואש, צילם שוב את המתכון בגרסה משופרת מבחינת ויזואלית והעלה אותו לרשת תחת הכותרת 'סדרה חדשה: גישמק של שבת'. לשאלתי, הוא מתרגם: "גישמק פירושו עונג ביידיש". כעבור יממה הוא פתח את המכשיר הנייד, והופתע לגלות שהסרטון קיבל 250 אלף צפיות ותגובות מפרגנות רבות. הפידבק החיובי דחף אותו לסרטון נוסף לכבוד שבת, שזכה ל-2 וחצי מיליון צפיות.

אריכא הבין ש'עלה' כאן על משהו, והמשיך בסדרה בכל הכוח: "הבנתי שיש כאן סימן שאני צריך להמשיך". עד היום עלו כ-60 פרקים. "רוב ההודעות טובות מאוד. אנשים כותבים לי: 'אנחנו רואים את ה'גישמק של שבת' שלך ואת המאכלים, והם עושים לנו חשק לחזור בתשובה'". מאות אלפים עוקבים אחריו כיום, ביניהם לא מעט "חילונים לגמרי", כהגדרתו. "הם עוקבים אחריי במדיה – צופים, נהנים ובאמת מתלהבים. בעיניי יש כאן קידוש השם".

למה קידוש השם?

"אתה מראה לאנשים שילוב שהם לא הכירו, ומביא אותם לשאול: 'איך לדתי הזה, עם הזקן, יש כזה סטייל באוכל ובקולינריה?'". הוא מוסיף, כי במתכוניו הוא מכוון בעיקר לקולינריה הגבוהה. "אני מביא משהו שהוא מודרני, ובמקביל מקפיד לברך בסרטון. לא מתבייש ליצור ולא מתבייש לברך, מראה בו זמנית את שני הצדדים".

איתי אריכא באחד מסרטוני המתכונים

להתחבר לאינסוף

אריכא לא נרתע מלדבר על נקודות שפל במקצוע. אחת מהן הייתה כאשר פתח סניף נוסף בתל אביב, כשהחלום שליווה אותו היה לגדול ולהפוך את 'סביח אריכא' לרשת. הסניף נסגר כעבור תקופה קצרה.

תקופות של תנודות כלכליות מטלטלות את האמונה?

"אתה יכול לבחור האם להתמסכן או להתחזק ממה שקרה", הוא עונה לאחר רגע של הרהור. "כשסגרתי בתל אביב, עלו לי הרבה שאלות: למה זה קרה לי? מה קורה פה? איך הרב בירך וזה לא הצליח? מתוך המקום הזה, הייתי צריך לבחור האם לשקוע או ללמוד ולהתגבר באמונה. אמונה היא לא רק כשנוח וכיף.

"אני מאמין שמה שקרה הוא לטובתי. בחרתי את המקום הכי מוצלח ויפה, עשיתי את כל הבדיקות והיו לי שותפים מדהימים. ועם זאת, הכול מדויק. מה הסיבה שזה נפל? לפעמים אתה מבין שאין סיבה. זה פשוט רצון השם".

ולסיום, שאלת השאלות: כל המתכונים הם פרי המצאה שלך? מהיכן אתה מביא את הרעיונות?

"הכול ממש, מאה אחוז. איך ממציאים מתכונים? אני אשתף אותך, שהרבה פעמים כשנגמרים הרעיונות אני פשוט מתפלל על כך. אולי זה נשמע מגוחך", הוא אומר בחצי התנצלות. "נגיד עכשיו, אני צריך לעלות פרק של 'גישמק של שבת'. הגענו לפרק 60, ואני מרגיש שכבר עשיתי הכול: ערבבתי הרינג עם כל סוג של רוטב ועם כל סוג של בצל. בשבוע שעבר העליתי מתכון בו ייבשתי פלפל חלפיניו בתנור במשך חמש שעות, מה עוד אני יכול להמציא?".

הרעיונות צצים לו משום מקום. "לפעמים הם עולים לי אפילו במקלחת, ואני כותב אותם בראשי פרקים על האדים של המראה. אני מתפלל ומבקש: 'השם, תן לי רעיון'. והפלא ופלא, כשאתה מחובר לאינסוף - אין סוף למתכונים. אני לא מחזיק מעצמי יותר מדי, אבל משתדל. מנסה להתחבר באמת, ולא רק כסיסמה".