סיון רהב מאיר: מגלות לגאולה, עם המילים המחזקות של אלי שרעבי

זו אחת הברכות היפות שאפשר לקבל. עם ישראל השקיע הרבה בבניית המשכן, המרכז הרוחני שליווה אותנו במדבר. הם תרמו כסף ותכשיטים, הם עבדו קשה, הם השקיעו זמן, והנה בפרשה החדשה שלנו השבוע, פרשת פקודי, המלאכה מסתיימת. רש"י מספר שמשה רבנו מברך אותם כך: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם".

הברכה היפה הזו מקפלת בתוכה כל כך הרבה: לא בניתם פה סתם בניין יפה, אומר משה רבנו. בניתם פה משכן שיתמלא כעת ברוחניות, בתוכן, בערכים. אני מברך אתכם שתראו את המשמעות החיובית של המעשים שלכם. שתראו איך עבודת הכפיים שלכם – איך כל שקל וכל מסמר וכל טיפת זיעה – יוצרת בסופו של דבר כלי לקדושה בעולם. שהעשייה הפיזית שלכם תתקן ותאיר ותברך את המציאות.

זו קריאת כיוון לכולנו, בעשייה שלנו בעולם הזה. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו.

חנייה קדושה

יש תקופות שבהן הכל נראה תקוע. אנחנו חיים בעולם הישגי, תחרותי ומהיר, ולא תמיד אנחנו עומדים בקצב. לפעמים אנחנו עוצרים בצד הדרך, מרגישים מחוץ למרוץ. ברמה האישית וברמה הלאומית, זה נראה שהדברים לא זזים.

השבוע קוראים בתורה את הפרשה האחרונה בספר שמות, פרשת פקודי. הפסוק האחרון בפרשה, הפסוק שמסכם את מסעות העם במדבר, נחתם כך: "לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם". ורש"י כותב על כך: "מקום חנייתם – אף הוא קרוי מסע".

זה מסר אדיר לחיים: הזמן שבו בני ישראל הלכו קדימה הוא כמובן מסע, אבל גם החניות, אותם זמנים שבהם אלוקים אמר להם לעצור ולעמוד במקום – גם זמני ההמתנה האלה הם חלק מהמסע. גם אז לומדים ומתקדמים ומתפתחים.

פרשנינו אפילו מסבירים שבכל פעם מחדש, דווקא בזכות אותה החנייה – הם קיבלו יותר כוח למסע הבא.

אם אנחנו נמצאים במצב של "חנייה", אם נראה שכולם כבר מתחתנים, או מתקדמים בקריירה או מגיעים להישגים, לא צריך להתייחס לתקופה הזו כאל בזבוז זמן, כאילו אצלנו כלום לא קורה. זה עוד פרק במסע החיים. גם בתקופות האלה מתפתחים ולומדים, אולי בצורה פנימית ונסתרת יותר. בזמנים כאלה כדאי להזכיר לעצמנו: "מקום חנייתם – אף הוא קרוי מסע".

בהצלחה.

מגלות לגאולה, בכל התחומים

מה זו גאולה? מה זו גלות? הרב שלמה וולבה כתב הגדרה עמוקה למצבים האלה, והיא מתאימה מאוד לערב פסח: "גלות היא מצב שבו עם, אדם או דבר - לא נמצא במקומו. גאולה – היא חזרה של כל דבר אל מקומו הנכון".

את המילים האלה למדנו השבוע יחד בזום של קהילת "מתחדשות", והנשים נתנו בצ'אט דוגמאות מדהימות, של גלות פיזית וגם רוחנית.

גלות - זה כאשר עם ישראל לא בארץ ישראל, לא בירושלים, לא בבית המקדש. גאולה זה בכל פעם שיהודי עושה עלייה וחוזר הביתה. לכן ספר "שמות" שאנחנו מסיימים לקרוא השבוע בתורה הוא ספר הגאולה – אנחנו יוצאים מהגלות במצרים בדרך לארץ.

גלות זה כאשר החטופים היקרים עדיין לא בבית, במקום שלהם.

רווקים שמחפשים את החצי השני שלהם ועדיין לא מצאו, אנשים שעובדים במקום לא מדויק ולא מתאים, ילדים ובני נוער אבודים שפשוט לא מוצאים את מקומם בעולם – כל אלה הם מצבים נוספים של גלות, שבעזרת השם יהפכו לגאולה.

גלות זה גם כשחפצים לא נמצאים במקום שלהם. כשאנחנו מסדרים את הבית לפסח, זורקים את כל מה שמיותר ושמים במקום את הכול או מוסרים חפצים למי שייהנה מהם – זו באמת גאולה. דברים צריכים להיות מונחים במקום שמיועד להם.

ויש גם מושג ששמו "גלות הדעת" – כשהמחשבות שלנו לא במקום הנכון, כשאין לנו שלוות נפש ויישוב הדעת.

מוזמנים לקרוא שוב את ההגדרה ולחשוב על עוד דוגמאות. יהי רצון שבערב פסח הזה, נצא מכל הגלויות לגאולה, ונהיה במקום הנכון, בכל המובנים.

בשורות טובות.

לקפוץ קדימה!

במוצאי שבת - ראש חודש ניסן. הנה מילים מחזקות שכתב הרב מנחם ברוד לקראת פסח:"פסח - מלשון פסיחה, דילוג, קפיצה. בין כל ההכנות הטכניות, בואו לא נשכח סוד גדול שמביאים איתם הימים האלה: פסח מבטא את הכוח שניתן לנו לדלג מעל למכשולים. להינצל, להיגאל. כך היה בגאולת מצרים: רגע קודם היינו עבדים, לא ידענו איך בכלל נצליח לצאת משם, ורגע אחר כך - יצאנו מעבדות לחירות.

"לפעמים ההיסטוריה מתקדמת בצורה הדרגתית, לאט לאט, ולפעמים – כמו בפסח – יש קפיצה וזינוק במציאות. הכול מפתיע אותנו לטובה, בעוצמה גדולה, בענק. אנחנו פורצים קדימה למציאות חדשה וטובה.

"חודש ניסן וחג הפסח נותנים לנו כוח לעשות את הקפיצה הזאת. אלוקים מסייע לכל אחד, ברמה האישית וגם הלאומית, לעלות למדרגה רוחנית עליונה יותר, לחולל שינוי, לזכות לבשורות טובות.

"יהי רצון שיתקיימו בנו המילים שכתובות בגמרא: בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".

לקראת שבת – מילים של אלי שרעבי

מישהו כתב השבוע שבשבת הקרובה הוא מתכנן לעשות קידוש ולשיר "אשת חיל". למה? כי הוא ראה את הסרטון של אלי שרעבי.

בתוך כל הרעשים של הימים האלה, כדאי לשמוע את קולו החלש אבל הצלול של אלי. אחרי 491 ימים בשבי, הוא הגיע בימים האחרונים לנאום באו"ם, ואז התפלל ב"אוהל", קברו של הרבי מלובביץ' בניו יורק. כשיצא אמר כך: "אני לא אדם דתי. הגעתי למקום הכי חשוך, 50 מטר מתחת לאדמה, ומה שנתן לי כוח כל יום זה להגיד 'שמע ישראל' כל בוקר, לשיר בכל יום שישי בערב 'אשת חיל', וגם לעשות קידוש על מים, כי לא היה לנו יין. זה נתן לנו המון המון כוח. הרגשנו את הכוח של האמונה, וזה עזר לנו לשרוד את הימים הקשים האלה, 500 ימים בשבי".

הרב מנדי קוטלרסקי, מראשי תנועת חב"ד כיום, שאל אותו מה המסר שלו לעם ישראל. ואלי, שאיבד את אשתו ליאן ואת שתי בנותיו, אומר בעוצמה פשוטה: "בכוח האמונה אפשר לנצח הכל. כוח האמונה. ואחדות, האחדות שלנו הכי חשובה".

אלי מזכיר לנו כאן את הבסיס, את מה שהכי נצחי, את מה שבאמת הכי מאחד אותנו. הזהות שלנו. כמה השראה הוא נותן גם לנו, להתחבר יותר אל המילים האלה: שמע ישראל, אשת חיל, קידוש.

שיתקבלו כל התפילות של אלי. ושבאמת, בכוח האמונה – ננצח הכול. שבת שלום.