הרב ארז חזני / והערב נא

והנה, לפני מספר שנים, אל שערי בית הדין הגדול בירושלים הגיע גוי ממוצא גרמני, וביקש להתגייר. לאחר דרישות וחקירות ניכר היה כי כוונותיו טהורות וכנות, ואכן מעוניין הוא להסתפח לנחלת ה', ללא מניעים זרים

ההתלבטות היה קשה ביותר. אמנם שני הרופאים הינם מומחים ובעלי שם, אולם אצל כל אחד קיימת תכונה בולטת, ובה יש לו 'יתרון' על עמיתו

ויהי באחת הלילות, החליט אחד מבני המשפחה לעשות מעשה. הוא התגנב לבית הכנסת באישון לילה, פתח את ארון הקודש, ופשוט החליף את המעילים של ספרי התורה!

זמן הלידה היה בדיוק בחצות הלילה - בשעה 12.00. והנה ליד חדרי הלידה עמדו עיתונאים וציוותי צילום בהמתנה ליולדת הראשונה ב"אלף החדש" (שנת 2000) למניינם

הדבר דווח למשרד הבריאות, וניתנה הוראה מפורשת להשליך לאבדון את כל היין שבבור! אף שלא הוכח כלל שהיה הכלב נגוע והחדיר ליין חיידקים, מכל מקום תקן מחמיר של משרד הבריאות מחייב במצב שכזה לאבד את היין מבלי לקחת סיכונים

"חושש אני לחיינו", פנה הנהג לצדיק, "אין לנו לא אוכל ולא משקה ואנו תקועים במדבר השמם, רעבים גם צמאים... מאין יבוא עזרנו?..."

"אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת", השיב האב כי טעמו של דין זה הוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת תורה והרגשת מתיקות ועריבות בלימוד

כעבור רגעים מספר שבה נשימתו של האב המרוגש. המוהל כבר הבין כי לפניו מקרה משמח במיוחד. "כמה זמן חכתם לו?", שאל. "עשרים ושתים שנים", השיב האב

והנה, בימי החלמתו של הילד הבחינו הרופאים, שמבקריו הרבים אינם אלא... אחיו ואחיותיו! לתמיהתם הסבירה האם: לא שיקרתי כלל, הילד אכן נולד כעבור 15 שנות נישואין...

אשה זו היתה עניה מרודה וחסרת אמצעים, ומאחר ולא היה באפשרותה כלל לגדל את בנה, היא החליטה לנוטשו

אני מוכן למול אצלך, אך ורק אם המילה תהיה ללא כל 'סממן דתי', דהיינו, ללא אמירת הברכות, קריאת הפסוקים, השירים וכו', כמו כן התינוק יהיה מושכב על מיטת המרפאה ולא בידי הסנדק...

ויהי היום, נולד למיכאל ורעייתו בן זכר. בשמוע האב את הבשורה המשמחת, מיד הגיע לארץ ישראל לשמחת הברית, פנה אל בנו ואמר לו: "שמעתי כי קיימת סגולה נפלאה בסנדקאות... אני מבקש ממך שתכבד אותי בזכות זו בברית נכדי!..."

מעשה שהיה ביהודי ירא שמיים, ר' גרשון שמו, אשר נכדו ראובן, עזב את דרך התורה והמצוות, רחמנא ליצלן, ופרק ממנו עול מלכות שמים. צערו של הסב היה נורא, והמחשבות אודות נכדו הטרידוהו בכל עת

מעשה באדם שהתארח בבית-מלון יוקרתי, ובחדרו היה מקרר מלא בכל טוב, אלא שמחיר כל מוצר היה יקר ביותר

מעשה אירע בחתן שהגיע אל הספר לפני כניסת שבת, וביקש להסתפר לכבוד השבת-חתן שלו . "כבר מאוחר מדי", הודיע הספר, שעמד ממש לפני סגירת המספרה

"למינים ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל הזדים כרגע יאבדו, וכל אויבך ואויבַי, וכל שונאיך ושונאַי מהרה יכרתו..."

במדרש יש מיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה, ועל זה תקנו ואשי ישראל". וברור שבנכם הי"ד שנרצח בעודו שקוד על תלמודו, הוא מאותם קרבנות המתקבלים מאהבה לפני בורא העולם לכפר על העם היהודי

בצאתו את לונדון שאל אותו אחד מתלמידיו מדוע הוא חוזר אל גיא הצלמוות, "הרי ראש-הישיבה מכניס את עצמו ממש אל מר-המוות?"

האם הנהגה זו היא כדת של תורה? האומנם יש להמתין עד שאחרון התלמידים יקפוץ וינצל, או שהיה צריך הרב לקפוץ כמה שיותר מהר כדי להציל עצמו, שהרי 'חייך קודמים לחיי חברך'?

לפי השמועה, הציעו הנאצים לרופא היהודי שיעזוב את הילדים והבטיחו לו חופש, אך הוא סירב, והשיב כי אינו מוכן לעזוב את ילדיו היקרים בשעת אימה זו, אלא הוא ילך עמם למקום שהם הולכים... ואכן, נספה הצדיק יחד עם הילדים. הי"ד