שו"ת התניא

אם אני זוכר נכון, התלמוד עוסק בשוורים וחמורים. לי אין שור או חמור, אני לא גר בחווה ואני לא מתכנן להיות רב. מדוע עלי ללמוד תורה?

כשמדברים אתי על השכר שאקבל על המצוות בעולם הבא אני מאבד עניין. מעדיף תמיד לחיות את הרגע, ליהנות כשאני יכול. מה ההיגיון להקריב עכשיו בשביל ליהנות רק בעתיד?

למה צריך לקיים מצוות באופן מעשי? לא מספיק לאהוב את ה'?

אני מרגישה אחרת לגמרי. הייתי רוצה מאוד להרגיש משהו, אבל בסופו של דבר אני תמיד נשארת בשכל. מה אני לא עושה נכון?

היהדות מעניינת אותי בעיקר מהצד השכלי. אני מכיר בגדולתו של א־לוהים ושואף לדעת עליו כל מה שאפשר. מה שאני לא כל־כך מתחבר אליו, זו הנטייה של החסידות להתעסק הרבה ברגשות כלפיו. לאהוב אותו? לפחד ממנו?

אני לא רוצה לכפות את היהדות על ילדי. אני מעוניין לתת להם את החופש לבחור את דרכם באופן אישי כשיגדלו

מדברים הרבה על "עם ישראל" ואני בכלל לא מבין מה הופך את כולנו לעם. בני עם אחד חולקים בדרך כלל שפה, תרבות, ומנטליות משותפת, אבל מה קושר אותי לתייר הזה מאוסטרליה שבקושי יודע להגיד "שלום", או לחרדי ההוא עם הבגדים השחורים שמדבר ביידיש?

אני מאמינה במה שאני יכולה לראות, לשמוע, לטעום, להריח או למשש. א־לוהים הוא לא אף אחד מאלה, אז איך אני אמורה להאמין בו?

מעצבן אותי שצריך לכבד הורים בגלל שזו מצווה, להחזיר אבדה בגלל שכתוב בתורה, לרחם על יתום ואלמנה כדי לצאת ידי חובה. אני אעשה את כל הדברים האלה בגלל שאני בן אדם טוב! בשביל מה צריך שזו גם תהיה מצווה?

אם רק היה אפשר להיות "דתי בלב" וזהו. אני דווקא מתחבר לעקרונות של היהדות. אבל כשזה מגיע למעשים, זה פשוט לא מתלבש עליי