שו"ת התניא: למה צריכים לעשות דברים טובים כי זו מצווה?

קודם כל תירגע, אף אחד לא מתכוון פה לזלזל בטוב שיש בך באופן טבעי. זה שהתורה מצווה על דברים טובים כאלה, זה לא כי היא מדברת לאנשים רשעים שלא היו מרחמים או מתנהגים יפה באופן טבעי. הסיבה היא אחרת לגמרי: התורה מספרת לך שאתה לא רק טוב, אתה גם

א־לוהי. להיות נחמד, זה חלק קטן מאוד מהתמונה. מיהודי מצפים לראות את התמונה הגדולה: להבין שהיחס להורים הוא לא רק 'להיות בן אדם', אלא משהו אחר לגמרי. לקלוט שמה שבאמת אמור לעניין אותו זה לא הטבע, אלא מה שמעליו.

אדמו"ר הזקן מסביר שזה גם ההבדל בין יהודי לגוי. תכל'ס, לא חסרים גויים שהם אנשים הגונים, מוסריים, אפילו גומלי חסדים! אז מה הרווחנו מזה שאנחנו יהודים? מה השתנה?

פשוט - גוי יכול להיות טוב, אבל רק בגבולות של הטוב הטבעי. יש הרבה טוב בעולם. הפרות מיניקות את העגלים שלהן, הנשר מביא במקור שלו אוכל לגוזליו, הכלב הוא ידידו הטוב של האדם ויש ציפור קטנה שמנקה את השיניים של ההיפופוטם. נפלא לחיות בעולם כזה, ונפלא עוד יותר כשגם בני אדם - מכל העמים - מתגברים על נטיות שליליות ומבטאים את הטוב שהקב"ה שתל בהם בצורות רבות.

אבל להיות יהודי זה לחיות כחלק מעולם גדול, קדוש ומופלא לאין שיעור. כשיהודי עושה את אותם הדברים הוא לא רק מבטא את הרגש הטוב הטבעי שלו, אלא פורץ את גבולות הטבע ומביא אל העולם את הממד האלוקי שמעבר לטבע. בעוד הטוב הטבעי הוא מוגבל - כל יצור מיטיב רק בהתאם לתכונותיו - הטוב האלוקי הוא אינסופי.

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן