"משעמם לי": הטעות שהורים עושים בלי לשים לב

הילד מסתובב בבית בחוסר מנוחה, נאנח ואומר בקול מתוסכל: "משעמם לי". לרוב, ההורים מרגישים שהם חייבים מיד לפתור את הבעיה. פתאום מתחילים להציע משחקים, רעיונות, יצירות, חטיפים, או פעילויות, רק כדי שהילד לא ישתעמם. אבל מסתבר שדווקא כאן הרבה הורים עושים טעות.

אנחנו חיים בתקופה שבה ילדים רגילים לקבל גירויים כמעט בלי הפסקה. מסכים, משחקים, רעשים, סרטונים ופעילויות ממלאים כל רגע פנוי. לכן, ברגע שיש רגע של שקט או חוסר עניין, תחושת ה"שעמום" מגיעה מהר מאוד. אלא ששעמום הוא לא תמיד דבר רע.

פסיכולוגים ואנשי חינוך מסבירים ששעמום הוא פעמים רבות השלב שממנו מתחילים להיוולד דמיון, יצירתיות ומשחק עצמאי. כשהילד לא מקבל מיד גירוי מבחוץ, המוח מתחיל לחפש לבד מה לעשות. דווקא מתוך הרגעים האלו ילדים ממציאים משחקים, מפתחים את עולם הדמיון שלהם, יוצרים סיפורים ומצליחים להעסיק את עצמם.

הבעיה מתחילה כשהורים ממהרים "להציל" את הילד מכל רגע של שעמום. בלי לשים לב, הילד לומד שכל תחושת ריקנות צריכה להיפתר מיד מבחוץ - במקום ללמוד להתמודד איתה בעצמו. כמובן שלא צריך להתעלם מהילד או להשאיר אותו מתוסכל לאורך זמן. אבל יש הבדל בין להיות שם עבורו, לבין להפוך למפעילים האישיים שלו או לצוות הווי ובידור בכל רגע פנוי.

לפעמים דווקא תגובה רגועה כמו: "אני בטוחה שתמצא משהו לעשות", או "מעניין מה תחשוב להמציא עכשיו" נותנת לילד מקום להתחיל להפעיל את הדמיון שלו לבד. לא מעט מהמשחקים הכי יפים של ילדים נובעים בעקבות שעמום. פתאום כריות הופכות למסלול מכשולים, שמיכה הופכת לאוהל, כיסאות לרכבת והסלון כולו נהיה עולם חדש.

מעבר לכך, היכולת להתמודד עם שעמום היא גם מיומנות חשובה לחיים. ילדים שלא רגילים להיות כל הזמן עסוקים לומדים בהדרגה סבלנות, עצמאות, יצירתיות ויכולת להיות עם עצמם בלי צורך מתמיד בגירוי חיצוני.

בנוסף, ישנם מקרים שכשילד אומר "משעמם לי", הוא בכלל לא מחפש פעילות, אלא חיבור או תשומת לב מההורה. לכן במקום למהר להציע מיד פתרון, שווה לתת לילד להתמודד לבד ולחשוב על פתרונות יצירתיים להפגת השעמום.