סיפור לפני השינה: הילדה שיצאה מהבור

מָה שְׁלוֹמְכֶם? (יְלָדִים - ) אֵיךְ אַתֶּם מַרְגִּישִׁים? (יְלָדִים - ) הַיּוֹם הֵכַנּוּ לָכֶם סִפּוּר מְאֹד יָפֶה וּמְיֻחָד. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁנַּתְחִיל אוֹתוֹ נְגַלֶּה לָכֶם סוֹד קָטָן, טוֹב? הַסּוֹד הוּא: שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עֲלֵיכֶם עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. עִם הַשְּׁכֵנִים, עִם סַבָּא וְסַבְתָּא, עִם הַדּוֹדִים וְגַם עִם הַחֲבֵרִים... אַתֶּם יוֹדְעִים מָה אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים לָהֶם? אֲנַחְנוּ מִתְפָּאֲרִים בָּכֶם (הוֹרִים: לְחַיֵּךְ!! חָשׁוּב מְאֹד!). אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים עֲלֵיכֶם דְּבָרִים טוֹבִים, אֵיךְ שֶׁאַתֶּם מִתְנַהֲגִים יָפֶה, מְבָרְכִים, מִתְפַּלְּלִים, וְנוֹטְלִים יָדַיִם עִם הַרְבֵּה מַיִם.. וַאֲנַחְנוּ גַם מְסַפְּרִים לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים עַל הַפְּגִישָׁה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּכָל עֶרֶב לִפְנֵי הַשֵּׁינָה.. אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הֵם אוֹמְרִים עַל זֶה? (...) שֶׁגַּם הֵם רוֹצִים לְסַפֵּר לַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם סִפּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁינָה, וַאֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים לָהֶם עַל הַחוֹבֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ.. וְעַכְשָׁו, כְּמוֹ תָמִיד הַנִּיחוּ אֶת הָרֹאשׁ בְּרֹגַע עַל הַכָּרִית, תִּפְתְּחוּ אֶת הָאָזְנַיִם גָּדוֹל גָּדוֹל וְהַקְשִׁיבוּ לַסִּפּוּר.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִישׁ טוֹב שֶׁקָּרְאוּ לוֹ: נְחוּנְיָא. בְּאוֹתוֹ זְמַן, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם וְעָם יִשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹלִים לָרֶגֶל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה. מֵרֹב שֶׁהָיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ צְרִיכִים לַעֲמוֹד בַּשְּׁעָרִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּלְחַכּוֹת בַּתּוֹר כְּדֵי לְהִכָּנֵס. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם". וְאִם תִּשְׁאֲלוּ: אֵיךְ כֻּלָּם יָכְלוּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ עִיר אַחַת? מָה, לֹא הָיָה צָפוּף לָהֶם? וּבְכֵן, זוֹ שְׁאֵלָה טוֹבָה, וְהַתְּשׁוּבָה עוֹד יוֹתֵר טוֹבָה - זֶה הָיָה נֵס!! כֵּן, ה' עָשָׂה נֵס שֶׁכֻּלָּם יַצְלִיחוּ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם וְאַף אֶחָד לֹא הִתְלוֹנֵן שֶׁצָּפוּף לוֹ..

כָּל מִילְיוֹנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁתּוֹת מַיִם. וְלֹא רַק הֵם, אֶלָּא גַם הַבְּהֵמוֹת שֶׁהָיוּ מְבִיאִים, כִּי ה' צִוָּה שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם לֹא יָבוֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, אֶלָּא יָבִיא בְּהֵמוֹת לְהַקְרִיב לִכְבוֹד ה'. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא הָיוּ בְּרָזִים כְּמוֹ הַיּוֹם. אֶלָּא הָיוּ בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם וַאֲנָשִׁים הָיוּ שׁוֹאֲבִים מֵהֶם אֶת הַמַּיִם בְּעֶזְרַת דְּלִי שֶׁקָּשׁוּר לְחֶבֶל. וְאֵיךְ יִהְיוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם? צָרִיךְ לַחֲפֹר. זֶה לֹא קַל לַחֲפֹר עָמוֹק בָּאֲדָמָה, אֲבָל נְחוּנְיָא הָיָה דוֹאֵג לַחֲפֹר הַרְבֵּה בּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַסְפִּיק מַיִם לְכֻלָּם. הָיָה לוֹ בּוֹר אֶחָד מְיֻחָד. מָה הַמְיֻחָד בּוֹ? הוּא הָיָה הַבּוֹר הֲכִי גָדוֹל וְעָמֹק וְאַף פַּעַם לֹא הָיָה חָסֵר בּוֹ מַיִם. אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הָיָה רַבִּי נְחוּנְיָא עוֹשֶׂה בְּחִנָּם, וַאֲפִילוּ שִׁלֵּם מֵהַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ לַפּוֹעֲלִים כְּדֵי שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ, וְכָל זֶה, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים עִם עוֹלֵי הָרֶגֶל.

לִנְחוּנְיָא הָיְתָה בַּת, יַלְדָּה טוֹבָה וְנֶחְמָדָה. יוֹם אֶחָד, הַבַּת הַזּוֹ הָלְכָה לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרוֹת שֶׁלָּה. בַּדֶּרֶךְ, עָבְרָה לְיַד הַבּוֹר הַגָּדוֹל וְהֶעָמֹק שֶׁתָּמִיד יֵשׁ בּוֹ מַיִם וְרָאֲתָה שֶׁהוּא פָּתוּחַ כִּי שָׁכְחוּ לְכַסּוֹת אוֹתוֹ בַּמִּכְסֶה. הִיא הִסְתַּקְרְנָה לִרְאוֹת אֶת הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ.. וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: "מָה, בֶּאֱמֶת יֵשׁ בּוֹ כָּל הַזְּמַן מַיִם? אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת זֶה..." יְלָדִים, אַתֶּם צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁמִּי שֶׁהוּא סַקְרָן מִדַּי - יְכוֹלִים לִקְרוֹת לוֹ דְבָרִים לֹא טוֹבִים. אָסוּר לִהְיוֹת סַקְרָן מִדַּי, לְדֻגְמָא: יֵשׁ יְלָדִים שֶׁסַּקְרָנִים לִרְאוֹת אֵיךְ עוֹבֶדֶת מַקְדֵּחָה, וְהֵם רוֹצִים לְנַסּוֹת בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יִרְאֶה אוֹתָם וְחַס וְשָׁלוֹם הֵם יְכוֹלִים לְהִפָּגַע.. אֲנַחְנוּ הַהוֹרִים מְאֹד אוֹהֲבִים אֶתְכֶם וְדוֹאֲגִים לָכֶם, וְלָכֵן, אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים מִכֶּם: אַל תִּהְיוּ סַקְרָנִים! אֶלָּא כָּל מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים לִרְאוֹת, תְּבַקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ, וְיַחַד אִתְּכֶם נַרְאֶה לָכֶם כָּל דָּבָר, טוֹב? וְעַכְשָׁו, תִּשְׁמְעוּ מָה קָרָה לַבַּת שֶׁל נְחוּנְיָא..

(הוֹרִים: לִקְרֹא לְאַט) הִיא הִתְקָרְבָה לַבּוֹר הַגָּדוֹל, מַמָּשׁ לִשְׂפַת הַבּוֹר, הִיא הִתְכּוֹפְפָה מְעַט כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל לְמַטָּה, פִּתְאוֹם..., הָרֶגֶל שֶׁלָּה הֶחֱלִיקָה וְהִיא נָ-פְ-לָ-ה לְתוֹךְ הַבּוֹר... אוֹי וַאֲבוֹי!! לְתוֹךְ הַבּוֹר הֶעָמֹק! אֶחָד הַשְּׁכֵנִים רָאָה אוֹתָהּ, הוּא רָץ מַהֵר לִקְרֹא לִנְחוּנְיָא וּלְאִשְׁתּוֹ, וּלְעוֹד הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וְכֻלָּם רָצוּ לַבּוֹר כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָהּ.. הֵם הִסְתַּכְּלוּ לְמַטָּה, אֲבָל לֹא רָאוּ כְּלוּם.. הַבּוֹר הָיָה עָמוֹק מְאֹד.. הֵם קָרְאוּ לָהּ אֲבָל הִיא לֹא עָנְתָה.. הֵם לֹא שָׁמְעוּ שׁוּם קוֹל מִתּוֹךְ הַבּוֹר.. הֵם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הִיא טָבְעָה.. נְחוּנְיָא הִתְחִיל לִבְכּוֹת.. וְגַם אִשְׁתּוֹ בָּכְתָה נוֹרָא.. כֻּלָּם הָיוּ עֲצוּבִים, וְהָלְכוּ לְכִוּוּן הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם.. הָיוּ שָׁם כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ: "לָמָּה אֲנַחְנוּ מִתְיָאֲשִׁים? יֵשׁ לָנוּ צַדִּיק גָּדוֹל בָּעִיר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, ה' מְאֹד אוֹהֵב אוֹתוֹ וְתָמִיד שׁוֹמֵעַ לִתְפִלָּתוֹ, נָרוּץ אֵלָיו וּנְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הַיַּלְדָּה.." הֵם רָצוּ מִיָּד וְהִגִּיעוּ לְרַבִּי חֲנִינָא, הֵם סִפְּרוּ לוֹ עַל הָאָסוֹן הַגָּדוֹל שֶׁקָּרָה לַיַּלְדָּה. רַבִּי חֲנִינָא עָמַד מִיָּד וְהִתְפַּלֵּל לַה': "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַבָּא שֶׁל הַיַּלְדָּה, נְחוּנְיָא, תָּמִיד עוֹשָׂה חֶסֶד עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, עַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה אִתּוֹ חֶסֶד.." הוּא הִתְפַּלֵּל חָזָק, כִּמְעַט שָׁעָה.. הָאֲנָשִׁים חִכּוּ לוֹ, וְאָז הוּא אָמַר לָהֶם: "הַיַּלְדָּה חָיָה, וְהִיא מַרְגִּישָׁה טוֹב. אֲבָל הִיא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַבּוֹר!" הוּא חָזַר לְהִתְפַּלֵּל, כְּשֶׁעָבְרָה הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה הוּא הִפְסִיק אֶת הַתְּפִלָּה וְאָמַר: "הִיא עֲדַיִן בַּבּוֹר, אֲבָל הִיא בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה.." הוּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְאַחֲרֵי הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם: "זֶהוּ, עַכְשָׁו הִיא כְּבָר עָלְתָה מֵהַבּוֹר". הָאֲנָשִׁים שָׂמְחוּ מְאֹד וְרָצוּ לַבַּיִת שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא לִרְאוֹת מָה קָרָה..

אֵיךְ שֶׁהִגִּיעוּ לַבַּיִת הֵם שָׁמְעוּ קוֹלוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן. הַיַּלְדָּה עָמְדָה בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְאַבָּא וְאִמָּא מְחַבְּקִים אוֹתָהּ. כָּל הַשְּׁכֵנִים עָמְדוּ מִסָּבִיב, שָׂמְחוּ וּמָחֲאוּ כַּפַּיִם, הַיַּלְדָּה בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּרִיאָה שְׁלֵמָה. שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ: "מִי הֶעֱלָה אוֹתָךְ מֵהַבּוֹר?" וְהַיַּלְדָּה סִפְּרָה: "כְּשֶׁנָּפַלְתִּי, הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת, לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת וּמִי יָכוֹל לַעֲזֹר לִי.. הִתְפַּלַּלְתִּי חָזָק לַה', וּלְפֶתַע רָאִיתִי כֶּבֶשׂ גָּדוֹל וְאִישׁ אֶחָד זָקֵן רוֹכֵב עָלָיו. בְּאוֹתוֹ רֶגַע כְּבָר לֹא פָּחַדְתִּי, הֶחֱזַקְתִּי בַּכֶּבֶשׂ וְכָךְ בְּיַחַד עָלִינוּ מֵהַבּוֹר. פִּתְאוֹם, הַכֶּבֶשׂ וְהָאִישׁ הַזָּקֵן נֶעֶלְמוּ, וַאֲנִי רַצְתִּי הַבַּיְתָהּ.."

אַתֶּם יוֹדְעִים מִי הָיָה הָאִישׁ שֶׁרָכַב עַל הַכֶּבֶשׂ? זֶה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ. מָה? אַבְרָהָם אָבִינוּ? כֵּן, הוּא בָּא בִּמְיֻחָד מִגַּן עֵדֶן כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַיַּלְדָּה. וְלָמָּה? בִּגְלַל שֶׁנְּחוּנְיָא אַבָּא שֶׁלָּה, הָיָה עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָאֲנָשִׁים כְּמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ, לָכֵן הוּא הִגִּיעַ לְהַצִּיל אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ.

כָּל הַכָּבוֹד צַדִּיקִים שֶׁהִקְשַׁבְתֶּם יָפֶה, כָּעֵת, נֹאמַר יַחַד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". (בַּבָּא קָמָא נ.)