דבורי וקשטוק

באיזו רשות אנחנו מרשים לעצמינו לחשוב שהבנו משהו מבלי לוודא שאכן הבנו את מה שהצד השני ביקש להגיד? יש קונה עולמו בשאלת בירור אחת

לכן מעתה, תראו את שם המשפחה החדש, או גם את החדש וגם את הישן, או תראו רק את השם הפרטי מופיע, ועכשיו תבינו למה

שימו לב, מתי לומדים להעריך משהו? ובכן, זה קורה כשמאבדים משהו, או כשלא היה אותו מלכתחילה והשגתם אותו

וגם מי שאין סיבה נראית לעין, שלא התגרשה ולא פרודה ולא אלמנה ולא רווקה ויתכן שהחיים שלה טובים לגמרי. מה, חסרים אנשים שמילה טובה יכולה לשמח אותם?

כן, כי אם לך קשה – לה קשה יותר. לא חשוב מה, העיקר תרימי טלפון, תזכרי שיש מי שזה בדיוק מה שיעשה את ההבדל ביום שלו או שלה

הצרות שלנו הם לא עסקת חבילה. מה שמגיע – מגיע ומה שלא - לא. לא יהיה גרם של צער נוסף ממה שנכתב לך מלמעלה. ההתמודדות מדודה, מחושבת. לכולנו יש "בשמים של יוסף", השאלה אם אנחנו רואים את זה

מהניסיון שלי, לא מדובר בבחירה בדרך אחת, אלא בבחירה בשלושתן לפי הסדר, כאשר הרצון והכוונה הם למנוע את האפשרות האחרונה, אך חשוב לקחת אותה בחשבון ולהיערך אליה

הגילוי הזה נתן לי הרבה מאד כוח. כוח שהיה חסר לי כבר כמה שנים, בהם סחבתי רגשות אשם על כך שגם כשאני עם הילדים – אני לא פנויה אליהם כמו שאני רוצה

כדאי לעשות הכל כדי לא להגיע לשלב הזה. אבל כשצריך, זו לגמרי אפשרות שעם כל הקושי – צריך לממש אותה. כך שלא משנה כמה אני חכמה ואינטליגנטית ובעלת ידע מקצועי מקיף מאד, יש דברים שאני לא יכולה לשנות, אלא יכולה להחליט מה אני עושה איתם

פניתי לכמה נשות מקצוע, שכל אחת מתמחה בתחום אחר, כדי לעבד את האירוע הקשה וכדי להבין מה המשמעות של גירושים כשלך 4 ילדים ומטבע הדברים עלייך להתמודד עם תהליך לא פשוט

דבורי וקשטוק עוברת תקופה קשה, ועמוסה. והחוסן מאפשר לה לנווט בהם. לפעמים האנייה נוטה ליפול על צידה, אבל עם כלים נכונים היא מתייצבת

הקושי הוא שעם הדיבור באות השאלות. והקושי היותר גדול הוא, שאין תשובות. אין ולא יהיו. ולכן נצטרך כולנו להתמודד עם השאלות האלו, ולתת להן להיות. אין תרופה לחוסר אמון. זה תהליך

"תשמעי, אני בשוק. איזה מזל שהתקשרת! מה שאת מספרת הוא פשוט נורא. בחיים לא הייתי פוגעת בך ככה! אני מצטערת! אני אספר לך מה באמת היה מהצד שלי, ותביני"

רק עכשיו, בזמן הספונג'ה והמאבק בלכלוך עיקש שנדבק לרצפה במטבח, הכתה בי ההבנה שהנה, שום דבר לא יכול להיות לרעה, גם הרע ביותר. רק שלא תמיד אנחנו זוכים לראות זאת

דבורי וקשטוק מחליטה לחשוף לפעמים את הקשיים שהיא חווה בחיים. לאף אחד אין חיים מושלמים, גם לא למטפל ת שלכם

התרגשתי מאד, מעצם הנתינה שלה בדבר שמראה "אני רואה אותך!". ו"רואה אותך" זה לראות את הצרכים העמוקים, להרגיש את השני, לחשוב מה באמת ישמח אותו

הוא הסתכל אלי בעיניים הקטנות והחכמות במבט חודר ואמר לי בקול חלש ורועד: "אף פעם אל תעשי בשבילי מה שאני יכול לעשות לבד"

הוא סיים את הסיפור והסתכל עליה. והיא מזועזעת עד עמקי נשמתה. "אתם מבינים מה הסיפור הזוגי שלכם?", שאלתי. הם התחילו להבין. אותו סיפור. אותה כוס תה. אבל 2 פרשנויות אחרות כל כך

האם ADHD עובר עם הגיל? מי אחראי לרוב תאונות הדרכים? דבורי וקשטוק מנפצת כמה סטיגמות על הפרעות קשב וריכוז

מה יכול לעזור לנו להפוך מוות לחיים, משבר לצמיחה ועבר לעתיד? טור על חזרה לשגרה חזקה במיוחד, על יום הזיכרון ועל יום העצמאות