דבורי וקשטוק

הוא סיים את הסיפור והסתכל עליה. והיא מזועזעת עד עמקי נשמתה. "אתם מבינים מה הסיפור הזוגי שלכם?", שאלתי. הם התחילו להבין. אותו סיפור. אותה כוס תה. אבל 2 פרשנויות אחרות כל כך

האם ADHD עובר עם הגיל? מי אחראי לרוב תאונות הדרכים? דבורי וקשטוק מנפצת כמה סטיגמות על הפרעות קשב וריכוז

מה יכול לעזור לנו להפוך מוות לחיים, משבר לצמיחה ועבר לעתיד? טור על חזרה לשגרה חזקה במיוחד, על יום הזיכרון ועל יום העצמאות

יצאת לשידוך? כיצד תדעי אם זה האדם הנכון עבורך? דבורי ווקשטוק משיבה. צפו

לא לחינם את זוכרת דווקא אירוע מסוים, אדם מסוים, משפט מסוים שנאמר לך. לא סתם את גם זוכרת איפה זה נאמר, באיזה רגע, מה לבשת באותו הרגע, באיזה פינה בבית עמדת ובאיזו תנוחה. אחד הפוסטים הכי חשובים שכתבתי אי פעם

כשרואים את כל הפאזל, את כל התמונה, מבינים שכך בדיוק הכל היה צריך להיות כדי שהפאזל יהיה שלם. אין שאלות. פשוט, לא? כשיש אמונה, זה פשוט

אני תמיד אומרת שאם הייתי צריכה למקד את הקליניקה שלי בנושא אחד בלבד, שבגינו מגיעות הכי הרבה לקוחות, ובכן, זה הנושא של הביטחון העצמי

כמה זמן ייארך הטיפול הזה? הרבה זמן. כמה זה הרבה? תלוי ביחס למה. אם מדובר בקושי שמחריב את עולמה ואת חיי משפחתה, אז כל דבר, כל דבר, שיכול לעזור לה לצאת משם, ראוי, והזמן הוא לא פקטור בכלל

נתחיל מהבסיס: הכי טוב ששני בני הזוג יפנו לעזרה, גם אם רק צד אחד זקוק באופן חד משמעי לליווי מקצועי. אבל פעמים רבות אחד מבני הזוג מסרב ללכת לטיפול. ומה אז?

כיצד דבורי וקשטוק הצליחה לצאת מתחושת הקורבנות ומה היא מציעה לנשים אחרות בעקבות הניסיון האישי שלה? צפו

מה עלינו לעשות עם מחשבות טורדניות או עם אנשים ששואבים מאיתנו אנרגיה? דבורי וקשטוק בקטע קצר. צפו

מה הסיבה שאנשים סובלים ועדיין לא מוכנים לפנות לעזרה מקצועית? מה גורם להם להישאר תקועים, להתמודד עם קשיים ובעיות, ולא לעשות עם זה משהו? 12 סיבות שכיחות, וגם תשובות

למה הדודה לא התייחסה למטופלת שלי באירוע, ואיך זה יכול היה להפוך לפיצוץ משפחתי אינסופי?

אני תמיד שואלת "כמה את מרגישה שאת 'לא בסדר' או 'לא בסדר מספיק' בחיים שלך?", והדמעות עונות לי מעצמן את התשובה. "מזתומרת?", רובן עונות, "זה סיפור חיי"

מכירה את זה שיש בקבוק יין או קולה על השולחן? כולם מנסים לפתוח אותו ולא מצליחים. מביאים סמרטוט, מגבת, מזלג, מנסים עם השיניים, דופקים את הפקק הסרבן על קצה השולחן, אבל כלום לא עוזר והוא לא זז

זהו ציר אנכי, בו כל בני האדם נמצאים על סולם אחד, כל אחד בשלב ובגובה אחר ועל כל שלב יש מקום רק לאחד, יוצא שכל מי שלא בשלב שלי - נמצא גבוה יותר או נמוך יותר ממני. אפשר גם אחרת

"את יודעת? עכשיו כשאנחנו מדברות, אני פתאום מבינה כמה שינויים עברתי מהטיפול ההוא. המון דברים השתנו מאז לטובה. איך שכחתי? יוווו. אני מה זה מתנצלת!"

בשנים האחרונות אני מכילה יותר ויותר את העבר שלי, ורואה אותו באופן אחר לחלוטין. החלקים היפים שאבדו לי קמו לתחיה, והחלקים הכואבים קיבלו פרשנות חדשה

במקום לשבת ולצפות "לחזור לשגרה", דבר שמעורר חרדה, תסכול, עצב, כעס והרבה חוסר אונים, אני מזמינה את כולנו לקבל את המציאות במקום להתווכח איתה, ולבנות שגרת קורונה

בפוסט הזה אני מבקשת לסגור שנה ולפתוח אחת חדשה ב-2 המילים הכי חשובות שיש: תודה וסליחה. וגם: על כוחו של טיפול