געגועים

באותו יום קודר ועצוב, ג' בחשוון תשע"ג, חשנו כולנו את טעם היתמות. יתמות ממנהיג הדור, מאביהם של ישראל. המכתב שלעולם לא יישלח

לי כבר כבה האור, תם זמני, ואמא למנוחת עדן. רק כמה דקות תתייחסו יפה להורים. המכתב שלעולם לא יישלח

רגע לפני שאנחנו נפרדות, רציתי להגיד לכן, ילדות שלי, שאנחנו לא נפרדות! אתן תמיד בתוך הלב שלי, כולכן ביחד וכל אחת לחוד. המכתב שלעולם לא יישלח

היית חלק מהחיים לי, הגעת אלי כמתנה משמים, ואז – נעלמת. ואני מנסה לזכור ולהאמין, שהכל לטובתי הגמורה. המכתב שלעולם לא יישלח

סבתא שלי, אני זוכרת אותך, את כל מה שסיפרת לי, את כל מה שעשית בשבילי. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך. המכתב שלעולם לא יישלח

"הגעגועים, התמונות והקולות אינם מרפים, אבל גזירה נגזרה מלפניו", כותבת אמו של יעקב מאיר חשין ז"ל. "כל שנותר הוא לבקש שתהא מליץ יושר שם למעלה לפני כיסא הכבוד שנזכה לגאולה השלמה"

כל מי שזכה להכיר את הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל חש בימים האחרונים יתמות צורבת, אבל ומחנק. רוני תשובה מרק מיטיבה לתאר את רגשות הגעגוע לרב שהרגיש את כולנו

מכתב פרידה שכתבה אחת מחברותיה של המחנכת ברוריה פונפדר ז"ל: "איך נפסע בעקבותייך, ואת תמיד הלכת בין צללים, ורק שובל של ריח ניחוח סביבותייך, גילה טפח מרוב פעלים"

אחותי, אני יודעת שקשה לך שאני רחוקה. היינו בקשר טוב כל כך, ועכשיו זה קשה. מכתב לאחות האהובה, למדור "המכתב שלא יישלח לעולם"

זהו זה. עשיתם את המהפך, ועברתם לצד השני של המתרס. עכשיו אתם שומרי מצוות, מקפידים על קלה כבחמורה. אבל מה קורה כשפתאום מתהפכת לכם הבטן מגעגועים אל טעמים, תחביבים והרגלים מהעבר? הרב דן טיומקין בטור שיאזן אתכם

"אני זוכרת אותך כמו אתמול, כאילו לא מפרידות שנתיים בין המציאות לזיכרון, להוויה" – מכתב געגועים לסבתא, למדור המכתב שלעולם לא יישלח

"השבוע ציינתי 35 שנות געגוע. געגוע אליך, לחוסר שלך, למשמעות של מה שאתה בשבילי, ומה שהיית אמור להיות"

סיור באזור הכותל פקח את עיני לתפארת העבר אותה הפסדנו עם חורבן הבית, וחיזק בי את הציפיה לגאולה השלמה