חדשות יהדות
רוני תשובה מרק נפרדת בדמע מהרב אדלשטיין: "החיוך החם שלך האיר עולם ומלואו"
כל מי שזכה להכיר את הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל חש בימים האחרונים יתמות צורבת, אבל ומחנק. רוני תשובה מרק מיטיבה לתאר את רגשות הגעגוע לרב שהרגיש את כולנו
- נעמה גרין
- א' אדר התשע"ז
הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל
רוני תשובה מרק, בעלת טור קבוע ב'בחדרי חרדים', היא תושבת רמת השרון וחלק מהקהילה של הרב יעקב אדלשטיין. עם הסתלקותו לשמי רום, נפרדת רוני מגדול הדור שהרגיש את לבו של כל אחד ואחד, שהעניק הרגשת חשיבות לכל מי שזכה לקשר עמו, שחיבק את ילדי הקהילה כאילו היו נכדיו.
את תחושת היתמות שחשה, עם הסתלקותו של הרב זצ"ל, היטיבה לתאר בטור הפרידה הדומע שפרסמה. "למה עזבת אותי, אבא? למה דווקא היום, ביום ההולדת של בני בכורי שקרוי על שם האבא הראשון, אני צריכה להיפרד מהאבא השני שלי?", נפתח הפוסט הכואב.
רוני משחזרת את פגישתה הראשונה עם הרב, שהיטיב להעניק לכל אחד הרגשה מחממת לב. "היום הראשון שנפגשנו נראה כאילו היה אתמול. באתי אליך למשרדך ברבנות, כמה שבועות אחרי שהתחלתי להתפלל בבית הכנסת פקר, בית הכנסת שבנך חיים הוא רבו. כולם שאלו איך זה שלא באתי אף פעם לבקש ממך ברכה".
"בחדר ההמתנה במשרדך ברבנות - רעדתי, שמעתי את כולם מדברים סביבי על הגדולה שלך ורציתי לברוח. הרגשתי קטנה מדי להיכנס אליך אבל אז הגיע תורי ונכנסתי בחיל ורעדה", כותבת רוני.
"שאלת לשמי ולרחוב בו אני גרה, עניתי בגמגום, ואז שאלת את השאלה הכי לא צפויה מבחינתי: "יש לך קשר לאלישע תשובה מקופת חולים?" "הוא אבא שלי" עניתי, ואז סיפרת לי שהכרת אותו טוב וחייכת את החיוך החם שלך, החיוך שיכול היה להאיר עולם ומלואו בן רגע. זו היתה פגישה ראשונה מיני רבות".
"אבא, תתפלל עלי ממקומך הגבוה שיהיה לי כח לעמוד באובדן הנורא הזה שלך"
"כמה חודשים אחר כך עברתי להתפלל בבית הכנסת שלך "גאולת ישראל". אני לא אשכח את הפעם הראשונה שם. הנשים יצאו אחרי התפילה וחיכו לבעלים שהתעכבו לשיעור הקבוע במשניות. כשהם יצאו הם התקבצו משפחות משפחות, כשחלק הארי של הגברים עוטף אותך כמו שגלי הים מקיפים אי קסום.
רוני נזכרת באביה, שנפטר בהיותה ילדה קטנה. אותו היא מכנה "האבא הראשון", ואת הרב אדלשטיין זצ"ל, "האבא השני". "הרגשתי פתאום כל כך לבד", כותבת רוני. "נשאתי את עיניי וראיתי מולי את הגדר המפרידה בין ביה"כ "גאולת ישראל" לביה"כ "סוכת שאול" הספרדי, וזה פתאום היכה בי, זכרתי איך הרבה שנים אחורה עמדתי מהצד השני של הגדר כילדה קטנה וחיכיתי עד שהאבא הראשון יחזור. לא הבנתי אז לאן הוא נעלם אחרי כל קידוש, משאיר אותי עם חברו הטוב לאחר שלוחש לו את המשפט המוזר "תשמור עליה, אני קופץ לבית הכנסת השני לרגע".
"הבנתי באחת שאבא הראשון בא אליך כל הזמן, והרגשתי איך הלב נקרע מגעגועים אליו. רציתי לברוח הביתה, לברוח מהזיכרון ומהכאב אבל אז כמו מתוך כח אדיר, ים הגברים סביבך נבקע לשניים ואתה עמדתי מולי. בקול חזק וברור אמרת "שבת שלום לבת של אלישע". לא יכולתי לענות עם הגרון החנוק, ורק הנדתי בראשי", משחזרת רוני בדמעות.
"היו שהרימו גבה סביבך ולא הבינו למה היחס המיוחד לבחורה הצעירה שהגיעה לאחרונה לקהילה. אתה הרמת ראשך לכיוונו של אחד מהם ושאלת "אתה הכרת את אלישע הצדיק, נכון?" כבר עברו הרבה שנים מאז שאבא נפטר ודור הוותיקים שהכיר אותו - פחת עם השנים. כשהנשאל השיב בשלילה, מיהרת לספר לו על אלישע שהיה איש חסד של אמת שעזר לכל אנשי רמת השרון.
"אחר כך חזרת לחייך אלי את החיוך החם הזה שלך, ופתאום כבר לא הרגשתי לבד, וכבר לא היה לי עצוב.
רוני מספרת על גדול הדור שהעניק קשר אוהב וחמים לכל יהודי שביקש את עצתו. "כל כך הרבה שנים הקטנת את עצמך מולי כדי שארגיש שאני פונה לאבא ולא לרב גדול הדור. אתה והרבנית מינה זצ"ל הכרתם לי את בעלי, עשיתם את השידוך, אירסתם אותנו בביתך בנר הרביעי של חנוכה ובר"ח ניסן קידשת אותנו", כותבת רוני.
רוני ממשיכה לשחזר בדמע את תחושת החמימות שהעניקו הרב והרבנית זצ"ל: "כשנולד הילד שחגגנו לו היום יום הולדת 10, באת אלי עם הרבנית לבי"ח לניאדו שם נולד, בית החולים בו נפטרת היום! בעלי סיפר לך שהתברר שהילד נולד סמוך ליום ההולדת של סבו ושמע שיש עניין לקרוא לילד בשם הנפטר, אבל כבר היו לנו שני שמות מתוכננים מראש. השם השני היה ע"ש אבי הראשון.
"שאלת אותי אם אני מוכנה לוותר על השם הראשון אבל עניתי שאני לא אהיה מסוגלת לחזור כל פעם על השם של אבא בלי לכאוב, ולכן חשבתי ביום-יום לקרוא לו בשם הראשון.
"הרבנית חיבקה אותי ואתה אישרת לתת לו שלושה שמות, את השניים המתוכננים ואת השם השלישי של הסב, דומעת רוני מגעגוע.
"בכל פעם שראית את בני, קראת לו 'האור הגדול', ונתת לו את החיבוק החם שלך כמו לשאר הנכדים שלך. כמה הוא אהב אותך! כל פעם שהצטער שלא זכה להכיר את שני הסבים שלו, חשב עליך ונזכר שיש לו בעצם סבא.
"בכל כך הרבה ענווה, הקפת אותי כל השנים מאז באתי אליך לראשונה בחמלה, עדינות ורגישות, חום והגנה. היושב במרומים שנתן לי אותך, לקח אותך היום ממני ואני שוב לבד, שוב בוכה, וכואבת. אני רוצה לצעוק לך: 'אבא תחזור אלי, אני כל כך צריכה אותך'.
"בבקשה אבא, תתפלל עלי ממקומך הגבוה שיהיה לי כח לעמוד באובדן הנורא הזה שלך", מסיימת רוני בבקשה כואבת את הפוסט המתגעגע והאבל. "ממני, הילדה הקטנה שלך".