קושי

כשמתבוננים בזה לעומק, מבינים שבאמת באמת - אין שום דבר רע בלהיות רווקה. אז למה אנחנו בכל זאת מכורכמות וממורמרות על כך שלא מצאנו את האחד שלנו? למה קשה לנו כל כך להישיר מבט מחוייך אל הבדידות שעוטפת אותנו מכל כיוון, ולחבק אותה חזק כאילו היא החברה הכי טובה שלנו? למה קשה לנו לראות את הרווקות כחוויה מרגשת ואפילו מלהיבה?

תודה שהוצאת אותי ממקום שלא בשבילי. תודה שנתת לי עוד חיבוק, גם אם בעיני בשר ודם זה שוב לא נראה ככה. המכתב שלעולם לא יישלח

במצבים שנראה שהכל סוגר עליכם, אל תנסו למצוא מוצא הגיוני. פשוט תאמינו בתקיפות בכל שס"ה ורמ"ח שלכם שזה יקרה

"את יודעת, נשמה טהורה, האמונה האמתית נבחנת במצבים הכי קשים, בזמנים שנראה כאילו הכל נגדנו, ברגעים שאנחנו מרגישים כאילו הושלכנו". מכתב לחלק המדוכא שבתוכי, למדור המכתב שלעולם לא יישלח