"אז למה כל קושי מפיל אותך?"; מכתב לחלק המדוכא שבתוכי

מה נשמע, מתוקה? מצליחה להקשיב לי? נרגעת מאתמול? ומשלשום? ומלפני שבוע?

כותב לך החלק המאמין, המאיר, שה שנלחם על קרבת השם, שמתאמץ ולומד אמונה. את יודעת, יקרה, אני כל יום מחפש. לומד, קורא, משתוקק וכוסף. כל שבוע אני שומע שיעורים, ובשבת קורא דברי תורה מלאים באמונה. כבר תקופה ארוכה אני לומד ספר שמכוון איך לומר תודה לה' בכל מצב, שאין רע יוצא מאת ה', ובעיקר-בעיקר – שאין אף ברייה יכולה להזיק לך, אלא ברשות ה' יתברך, ואין אדם נוגע במוכן לחברו. כשאני לומד, משהו בתוכך נרגע. אני מרגיש איך השרירים שלך מתרפים, ואפילו הדמעה שזלגה לך מהעיניים נשרה על לחיי וגילתה לי כמה חום וטוב יש בך.

אבל, והאבל הזה הוא גדול, תובע ונוקב. אני שואל אותך בתחנונים, כי קשה לי להתעלות ככה. למה כל אירוע מפיל אותך למיטה? למה כל מילה של מישהי גורמת לך להשתתק ליממה שלמה? למה את נותנת לאכזבות להשתלט על כל ישותך? כשאני רואה אותך ככה, שוכבת במיטה בלי חיוך, בלי תקווה, אני שואל את עצמי: איפה כל מה שלמדנו? לאן זה נעלם כשזה מגיע לידי מעשה? למה את לא מנסה לשמוח, ולהבין שאין אף אחת בעולם שיכולה לפגוע בך? כל הנבראים כולם הם כמו בובות על חוטים ברשות ה' יתברך. אני לא כועס, אבל קשה לי לראות אותך ככה. אנחנו צריכים לעבוד ביחד, בשבילך. נכון שלא טוב לך עם ההרגשות הרעות האלה? נכון שזה קשה כל יום, כל היום, לחשוב על מה שאנשים אחרים עושים או לא עושים לנו?

את יודעת, נשמה טהורה, האמונה האמתית נבחנת במצבים הכי קשים, בזמנים שנראה כאילו הכל נגדנו, ברגעים שאנחנו מרגישים כאילו הושלכנו. אבא מלמעלה מסתכל: "היא תעמוד בזה, הבת שלי? היא אוהבת אותי באמת? האמונה שלה מוצקה?". ואיך כואב לו כשאת בועטת בהכל, ואיך שהוא בוכה. גם לך מותר לבכות, יקרה. מותר לבכות, אבל לא לאבד את היסודות, את הידיעה שיש מישהו שנותן לך יד לאורך כל הדרך. אני רוצה שנלך יחד, שתעזרי לי להגיע גבוה. שאף אחד לא יוכל לשבור אותך כל כך מהר.

מאמין בך ומתפלל עלייך,

חלק אלוק ממעל.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.