פרשת פנחס

כיצד יכולים אנחנו, דור שנולד אל תוך הגלות הארוכה, להתאבל על חורבן בית המקדש שלא הכרנו? פרשת השבוע מגלה לנו, עד כמה חזק הקשר בין הקדוש ברוך הוא ובינינו. גם אם אנו מרגישים אבודים – בגלות כללית או בגלות אישית – שכינתו מלווה אותנו, עד הגאולה

למה מרחיבה התורה על השכר הממתין לצדיקים, ומקצרת בעונש הצפוי לרשעים? אין הקב"ה מספר על דינם של רשעים, אלא רק לתכלית אחת: בשביל שנזכה ליראה

היוונים דוחים את תכנית ההצלה הכלכלית? הם בסך הכל מפגינים טבע אנושי שאינו חושב על העתיד. התורה, לעומת זאת, מלמדת אותנו צורת חשיבה הפוכה

הטקסט המלא של פרשת פנחס, לקריאה מלאה ונוחה

בימים אלו שעיני העם נשואות אל מנהיגיו (בין הרוחניים ובין הגשמיים), מעניקה לנו הפרשה זווית מבט לדמותו של מנהיג, מבט שיעזור לנו עצמנו בתקשורת בינאישית

אדם אוהב להיות עטוף ומוגן, אולם פעמים רבות דווקא תחושת הנוחות גורמת לנו לקבור את הפוטנציאל הגלום בתוכנו. האם אנו טומנים את עצמנו בעודנו בחיים?

כוחו של הרהור תשובה, הארת פני משה ביחס ליהושע ועוד נושאים מתוך ביאור רש"י על הפרשה. מדור חדש

"הָבָה נִבְרַח", אָמְרוּ זֶה לָזֶה, וּבַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּקְרְתָה לְיָדָם הִצְלִיחוּ לַחֲמֹק מֵחֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים וְחָזְרוּ לָאַרְמוֹן. דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה עָבְרוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ. "אַבָּא, אַבָּא! חָזַרְנוּ אֵלֶיךָ!" קָרְאוּ הַבָּנִים אֶל אֲבִיהֶם

הילד הסתכל אליהם ואמר בתמימות: "אתם הייתם צריכים להתאמץ כדי להגיע לפסגה, אין ספק שמגיע לכם את כל הכבוד הראוי, אבל אני נולדתי כאן, בכפר שעל פסגת ההר...". תובנות מפרשת פנחס

גדולתו הרוחנית של האדם אינה נמדדת בתכונות הטבעיות שבו, אלא דווקא באלו שהוא מפתח מעצמו

בפרשת השבוע אנו נתקלים בפסוק מעניין בו פונה משה רבינו אל האלוקים ואומר לו "יפקוד ה' אלוהי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם וכו' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"