פרשת פנחס

"הָבָה נִבְרַח", אָמְרוּ זֶה לָזֶה, וּבַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּקְרְתָה לְיָדָם הִצְלִיחוּ לַחֲמֹק מֵחֲבוּרַת הַשּׁוֹדְדִים וְחָזְרוּ לָאַרְמוֹן. דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה עָבְרוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ. "אַבָּא, אַבָּא! חָזַרְנוּ אֵלֶיךָ!" קָרְאוּ הַבָּנִים אֶל אֲבִיהֶם

הילד הסתכל אליהם ואמר בתמימות: "אתם הייתם צריכים להתאמץ כדי להגיע לפסגה, אין ספק שמגיע לכם את כל הכבוד הראוי, אבל אני נולדתי כאן, בכפר שעל פסגת ההר...". תובנות מפרשת פנחס

גדולתו הרוחנית של האדם אינה נמדדת בתכונות הטבעיות שבו, אלא דווקא באלו שהוא מפתח מעצמו

בפרשת השבוע אנו נתקלים בפסוק מעניין בו פונה משה רבינו אל האלוקים ואומר לו "יפקוד ה' אלוהי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם וכו' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"