אפרת ברזל

הוא שכב כמו פנס מאיר מול רופאי הילדים שלא נתנו לו סיכוי, שהצליחו, חסדי ה', ללמד את עצמם שיעור באמונה וכך עבר עוד חודש, ועוד אחד, ופלא-יה, תינוק בלי כליות, גדל והתפתח

אישה שבזכותה אני מתקדמת עם האצבעות כרגע על המקלדת מימין לשמאל עם התפתחות המחשבות שלי בתוך הטקסט. ביקשתי ממנה רשות לספר עליה כאן. היא שמחה כל כך

כן, אבא, היינו צריכים משפחה חרדית כזאת, לא רק בשביל שתלמד אותנו הלכות או גוונים של כשרויות. בעלי תשובה צריכים ללמוד סלסולים של דקויות בשפת הקיגל, לדעת אם הוא אובר נייט או לא

זה שהתעסקת עם עצמך במחשבות על נושא בעבר, מהות האמהות, וגיבשת דמות, זה לא אומר שהוא לא ידפוק לך בדלת שוב

אני מבינה עכשיו שהרב אורי זוהר הקל מעלי באופן פרטי את התשובה של עצמי מול האבא הפרטי שלי. ילדה שכנראה אמרה לעצמה בתת המודע, "אם אבא שאני מעריצה, מעריץ את הרב אורי זוהר, והרב אורי זוהר חוזר בתשובה, גם אני יכולה"

כשאין מראה, ויש רק מילים, המוח נותן לנו אפשרויות דמיון רחבות יותר. ומהן השמחות הקטנות של היומיום?

חלאקה, תסגרו חלונות שלא יכנס עשן, ורבי שמעון שלקח עמו את כל סודות העולם. הלוואי של"ג בעומר היה ממשיך להיות מדורות בחיידר, מקהלות של בנים מזמרים

אפרת ברזל משוחחת עם נחמי רובין, מאלמנות מירון, על השנה שחלפה, ועם סימה תורג'מן, עובדת סוציאלית של עזר מציון ועם פרמדיקית שהיתה במירון בשנה שעברה, על התמודדות עם טראומה

"חבל שסגור, רציתי מאוד להתפלל ליד קברו של המהר"ל. אני אבוא שוב מחר". היא אמרה שהיא הגיעה באופן כללי לראות את כל בית הקברות, ושאלה מה מיוחד כל כך במהר"ל

אני מברכת אותך, קטנה, לקבל הרבה מחמאות, ושיתפעלו ממך מאוד, אבל מאחלת לך גם, וגם לעצמי, לדעת "להתפעל בעצמאות", מבפנים אל החוץ, בלי להיות תלויה ב"אהבתי" או לא של האחרים

החלטתי שאם אני לא אאתגר אינטלקטואלית את עצמי, ואחדש ואלמד על המלחמה ההיא, כל פעם מזווית אחרת, איש לא יעשה את זה במקומי. מבחינתי, זה לא לשכוח