דודו כהן

המלחמה הסתיימה, החטופים החיים חזרו ורובנו חזרנו לשגרה. אז אולי כחלק מתהליך הריפוי, כדאי שנתנתק מאינפוזיית החדשות האינסופית שהציפה אותנו בשנים האחרונות

בגיל 21, כשעבודתי היתה בסכנה, החלטתי שלעולם לא אפגע בפרנסה של אף יהודי. אז איך קרה שהעיקרון הזה הופר מאז כמה וכמה פעמים?

פעם בחצי שנה אני נוסע למחסן אספנות של פריטי נוסטלגיה. אז למה האירוע כל כך מביך, הזוי ומשעשע בעת ובעונה אחת?

חזרנו בתשובה באותה תקופה, ציפינו לעתיד ורוד, אבל חלק מהחלומות שלנו התנפצו אל מזח המציאות. נפגשנו לשיחה לילית מורכבת, אבל עם ניצחון מוחלט אחד

לאחרונה חזרנו הביתה לקריית שמונה, אחרי כמעט שנתיים בירושלים. אז איך זה לחזור לבית כמעט נטוש (וקצת הרוס), ומה למדנו על עצמנו במשך התקופה המאתגרת?

להיתקע שעות בחנויות ספרים, להריח אותם מכל הלב, ולהזמין עוד משלוח אף על פי שבקושי התחלת עם הקודם

אפליקציה ששולחת התראה כשהילד מבריז משיעור, טלפון מהמורה על כל פיפס קטן, ומעקב אחרי המיקום ב-GPS - אנחנו באמת צריכים את כל זה?

"משהו בהם מעצבן אותי, ואני לא יודע למה. אני לא פחות יהודי מהם, אתה שומע?"

תתאזרו בסבלנות, תפתחו עור של פיל, ובעיקר תזכרו: העולם לא עוצר את נשימתו אל מול ספרכם החדש. בעצם, אולי רק קצת

דודו כהן, מנהל חטיבת הדיגיטל של הידברות, הוציא לאחרונה את ספרו הראשון. בשיחה פתוחה ומרתקת עם אבי שושן, הוא מספר כיצד צעיר מקריית שמונה הגיע לאחד התפקידים הבכירים והמשפיעים בתקשורת הישראלית. צפו