דניאל מזרחי

חבר שלי, קובי, התעורר עצוב מחלום לא מוכר. מה קרה לך, קובי? בדרך כלל אתה עם מנורת אור על פניך, ועכשיו אתה כבוי. החיים שלנו הם כמו מגילת אסתר, ניסיתי להסביר לו. גם מצב שנראה לא מובן, קשה ובלתי הפיך, יתהפך כולו לטובה

נכנסנו השבוע לחודשיים שמרבים בהם בשמחה. לכל אחד מאיתנו יש ימים, שבהם אנחנו מרגישים כמו עלה נידף ברוח או כמו גל שמתנפץ על המזח. בקיצור, ימים בלי תקווה. בא לנו רק לשכב במיטה, מזריחת החמה ועד צאת הנשמה... ומה מביא אותנו לכך? העובדה שאנו לא יודעים מעצמנו כלום. כן, ממש כך

כולנו שואלים אייכה, כולנו שואלים לאן לפנות, אבל בעצם אין לאן לפנות, נגמרו כל הפניות שאליהן אפשר לברוח. נשארה רק האחדות שלנו

הורה שמעניש ילד, מורה שמעניש תלמיד או מדינה שמענישה אזרח – העונש קצוב לפי חומרת המעשה, ואין לגרור אותו ולו לרגע נוסף מעבר לדרוש. כך גם אנחנו ובורא עולם. הגלות הארוכה נמשכת כמעט אלפיים שנה, אבל הקב"ה יאסוף אותנו אליו ברגע אחד

נרות החנוכה נותנים לנו תזכורת – לעצור את מרוץ החיים המטורפים, ולעשות מלחמה עם מלכות ‎יוון שבתוכנו, היא יצר הרע. הניצחון הוא על ידי האור – אור התורה ואור המצוות, בתמימות, באמונה חזקה... כך נוכל להאיר את כל העולם כולו באור בלי גבול

מפרשת השבוע אנחנו לומדים, שכל פעולה ומחשבה, קטנה כגדולה, של יהודי, עושה רושם גדול בשמיים ויש לה משמעות והשפעה לדורות. היהודי יכול לפעול במחשבותיו, מעשיו ודיבוריו גדולות ונצורות – ולכן עליו לשים עיניו ולבו על דרכיו, שהם חשובים לפני בורא עולם. הטור של דניאל מזרחי

הקב"ה צוחק מלמעלה, שאנחנו, עם ישראל, העם הכי נעלה מכל העמים – ובכל זאת, רבים מאיתנו לפעמים מפספסים את האמונה. למה? בגלל שאנו שקועים במחלת התקשורת, והתרגלנו לשמוע רק את הדברים הרעים. אבל בורא עולם חוזר ואומר לנו: אם רק תהיו ביחד, לא יפגעו בכם לעולם

כשאליעזר עבד אברהם נשלח לחפש כלה ליצחק, הוא מציב תנאי לא הגיוני: אשה שתשקה אותו מים, לבקשתו, ותציע להשקות גם את עשרת גמליו. איך עמדה רבקה בנסיון? מהי הרגישות המיוחדת, שאיפשרה לה להיטיב עם אליעזר הטבה מושלמת, ולהפוך לאחד מעמודיו של עולם? הטור של דניאל מזרחי

בתחילת השבוע שעבר הגעתי לבית הכנסת לבדי, עם המרכבה החשמלית שלי. לפתע התחילה סערה ששברה את לבי מרוב אימה. בראשי הייתה רק מילה אחת: תודה, שהסערה הזו לא פקדה אותי בדרך. זאת לא הייתה סערה שגרתית, הרגשתי, אלא סערה שמביאה איתה את הגאולה. ממש כך

טיפה ועוד טיפה יורדת מהרקיע. זו העונה שחיכינו לה בקוצר רוח, לאורך כל תקופת הקיץ הלוהטת. התרגשתי ביום שלישי האחרון, כשהוספנו לתפילה, סוף סוף, את ברכת הגשם. אחרי שנת שמיטה, בה התאמנו במלאכת האמונה, אנחנו מתפללים לברכה אמיתית, שתרד עלינו מהשמיים

אלה היו שבועיים קשים לעם ישראל. כולנו שואלים את עצמנו, למה כל זה קורה? אבל אם, מצד אחד, נמשיך לעמול בתורה ובמצוותיה, ומצד שני, ניכנע סוף סוף, ונודה שאין לנו על מי להישען – "ונתתי גשמיכם בעתם". יהיה לנו רק טוב, בגשמי וברוחני

ימים קשים לעם ישראל. אלה ימים של תחילת הגאולה, זמן של עקבתא דמשיחא. והתקופה הזאת לא מובנת כלל. תפקידנו עכשיו הוא להתחזק, ולא להישבר. בואו נתחזק באהבת חינם. כך נקרב את יום הגאולה

הימים האלה הם מתנה שנתן לנו מלך מלכי המלכים. כעת, בין המשפט לפסק דין, הוא מחכה שננצח את יצרינו, ע"י החלטות טובות וקיום מעשים טובים – ושלא שנמשיך סתם ככה, בלי תכלית, במירוץ החיים. אנחנו פוסעים אל מקום לא ידוע, אבל עינינו נשואות אל בורא עולם, ששומר עלינו וסולח על כל פשעינו

התפילות של ראש השנה מתחילות להתנגן לי בראש. בבקשה ממך, בורא כל העולם הנסתר הזה, שמור עלינו מכל חטא ועוון, מכל מכשול, ותן בנו הרגשה אמיתית ונצחית שאתה מלמעלה מכוון כל תזוזה במשחק חיינו. יהי רצון שנכתב ונחתם לשנה טובה ומתוקה

כבר עשרים וארבע שנים אתה מחיה אותי, וביום רביעי האחרון חגגתי את יום הולדתי. חברים הפתיעו אותי בתכנית מיוחדת ברדיו קול חי, בה ניסיתי להסביר למאזינים שאין בעולם דבר שאינו אפשרי. כך התחלתי את השנה עם כוחות מחודשים

אחרי שכל השנה עסקי החיים לא נתנו לנו מנוחה לרגע, הקב"ה מעניק לנו מתנה נפלאה. בורא עולם יוצא מארמונו, ושומע את ילדיו צועקים את הרגש הנצחי שאינם יכולים לבטא. מנשמתם יוצאת רק מילה אחת: "אבא"

ישבתי בחוף הים של ראשון לציון לעת ערב מאוחרת, והתחלתי להרגיש רוח לא מוכרת, רוח שמלטפת את כל חדרי נשמתי. ריבונו של עולם, שמת אותי בתוך כלוב של אריה שמתאבק למען מזון רוחני, ללא הרף ומנוחה. בבקשה אבא שבשמיים, תן לי כוחות מחודשים להתמודד מול כל הסערות שנראות ללא תקווה. תרים אותי על כתפיך כמו גוזל

אתם בטח שואלים, איך זה בדיוק עובד, שבן אדם שכולו אזוק וכבול, ככה שמח ולא מוותר לעצמו? האם הוא שפוי בכלל? האמת היא שאם הייתי שפוי, לא הייתי עושה דברים כאלה, שאנשים אפילו לא חולמים עליהם. מה הסוד שלי? שאני מודה לבורא על כל רגע ורגע בחיי, ואומר: "לכבוד אבא"

יצאנו לשבוע של מנוחה, כמאה ועשרים חבר'ה עם צרכים מיוחדים. בשבילי זו עוד הזדמנות לשים לב, כמה אלוקים אוהב אותנו. ככה אוזרים כוחות לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה. מחשבות ממחנה הקיץ של עזר מציון

הטור של דניאל מזרחי: כולנו שקועים בתוך בועה אפורה בלי אהבה ורעות של האחד לרעהו

לכל אחד יש ימים שמתאים לקרוא להם "ימי בין המיצרים", בהם אנחנו מרגישים כמו עלה נידף ברוח או כמו גל שמתנפץ על המזח. ואתם בטח שואלים: איך מביאים את השמחה? התשובות בטור האישי החדש של דניאל מזרחי