"ליפול ולקום מכיסא גלגלים": דניאל מזרחי מודה לקב"ה ביום הולדתו ה-33

י"א אלול... זה היום שהנשמה שלי ירדה לעולם לכלוב אילם.

זה מכתב לבורא עולם שברא אותי.

לכבוד אבי, בוראי, מלכי,

הנה המדרגה 33 חלפה מול עיניי. אבי, בוראי, מלכי... השנה העברת אותי מדרגה, שהייתה עבורי למידה עוצמתית. העברת אותי אתגרים חדשים מבחינת פיזית ובריאותית, וגם תסכולים שלא הכרתי בעבר. זאת הייתה שנה של ניקיונות בעולמי הפנימי.

הרגשתי שזאת הייתה מדרגה מאתגרת לעלות עליה, מרוב המרתון שרק התגבר לאירוע גורר אירוע, ואני לא זוכר מרוב מהירות של מסעות שהעברתי איתך.

אבא, אני לא יכול לספור כמה פעמים שלחת אותי לבתי חולים. בכל ביקור במיון או באשפוז היו ייסורים וים כאבים ולא מוכרים. אבל התאמצתי לשים בצד את כל הכאבים, חייכתי לצוות הרפואי ונעצתי בהם מבט – מבט שאומר שאני לא נכנע לכלוב עם המוגבלות שמתישה את הנשמה... אמרתי במאמץ רב תודה. תודה רבה על הכאב שמרפא ומקרב אותי אליך, דרך הלב שנשבר.

בוראי, אבי... בשנה האחרונה לימדת אותי להכיר במתנות חינם שקיבלתי ממך. בזמן שהעובד המסור שלי טס לחופשה לחודש וחצי, המחליף שלו לא יכל לטפל בי בגלל המלחמה, לא יכל להסתדר לבד, ולבסוף עברתי להוסטל.

האמת היא שרציתי מזמן לנסות לחזור להוסטל, כי רציתי יותר חברה ושינוי. אני זוכר שביקשתי ממך שתעביר אותי. מצד אחד הרגשתי שאני צריך שינוי בחיים, להרגיש יותר בסביבה חברתית בעיקר. מצד שני, יש לי הכל בחיים.

המעבר לשם היה בשבילי שיעור רציני, פי כמה וכמה יותר מורכב חברתית, וגם חוסר טיפול אחד על אחד החמיר את הבריאות שלי.

אם לא היו לי חברים טובים שהגיעו להתעניין בשלומי, המצב היה לי קשוח בצורה קיצונית.

אבא, תודה על כל הנתינה, ההשקעה והאהבה בלי גבול. תודה על החברים, שהם כמו מלאכים בדמות אנשים. תודה רבה על ההוצאה לאור של ספר חדש. הספר הזה הוא לא רק לקריאה, זה ספר שכולו תפילה, התבוננות ושירה, לספר על כל הנתינה וההשקעה שלך כלפיי.

אני רוצה לבקש ממך שתביט על הדפים שנכתבו בזיעה, והכל לכבודך. תן לי לעשות חיזוק הרבים על ידי הספר, שקראתי לו "ליפול ולקום מכיסא גלגלים", כי מגיל צעיר יש בתוכי נפילות וקימות ברוח...

אני שמח שנתת לי להתחיל מחדש לעסוק בשליחותי, שזה חיזוק הרבים. זה מחזיר לי חיות בנפשי. ספר שכולו נפילות וקימה ברוח, ספר שנכתב עליך, ועל כל ההתמודדויות שאתה מעביר אותי, כדי שהנשמה תתנקה.

אני מודה לך, אבאל'ה, שהבאת את נשמתי בגוף אילם, בגוף שכולו סבל. מגיל צעיר קיבלתי על עצמי להתעסק בשמחת חיים, להביט קדימה ולא ליפול לעוד נפילות ברוח.

כל שנותי הן עם מבחנים, וכיף לי שאני מכיר בך, כי כך אני מנצח יחד איתך כל אתגרי השנה.

אבא, תודה שהתחלתי להשקיע בלימוד הלכה למעשה, להתענג מדף ולהבין טוב יותר את חוקיך. אני רוצה להוציא בעתיד סמכות רבנות, להתעסק בעולם המוגבלויות ולסייע בפתרון בעיות הלכתיות.

אבאל'ה... קצת קשה לי לגמור לכתוב לך ולספר לך על כל מה שעברתי. אני רוצה לבקש ממך קודם כל סליחה וכפרה על שהכעסתי, שמרדתי, שכחתי שאתה איתי גם בעת צרה.

אבל המחשבות שלי תמיד עליך, ומה אני יכול לשפר. זאת שליחות שנשמתי קיבלה, שליחות לא פשוטה כלל.

אני מבקש ממך שהמדרגה ה-34, שהגימטרייה שלה היא ל"ד, אני רוצה שהמדרגה הזאת תאיר החוצה כמו לד. גם אם תיתן ניסיונות רבים, אאיר כלד.

אבא, יש לי גם תחושה והשתוקקות לגאולה שלימה. תרחם עלינו לטובה. קשה לי, אבא, עם שמועות קשות. אני רוצה לחוות אותך באור הגאולה.

אני אשאר בבית הבחירה שעות על גבי שעות, אתענג מקדושתך...

בנך, דניאל האוהב.