אל יתן ל'מוט' רגלך

אני מעוניין לשתף אתכם בחוויה מיוחדת שעברתי בחול המועד, מעט עצובה, מעט שמחה, מעט מעודדת, אבל עם מסר גדול.

הכל התחיל ביום השני של חול המועד,  בדרכי למעמד המפעים  של ברכת הכהנים המסורתית. נסעתי ביחד עם חבר לכותל המערבי באמצעות רכבת ישראל, בכדי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כשהגענו לירושלים ירדנו מהאוטובוס, ולפתע שמנו לב שהמוט שלי, שאיתו אני מקליד ומבצע פעולות שונות, נעלם.

כשלא מצאנו אותו באוטובוס, חשבנו שאם אנחנו כבר פה, נניח לרגע את עניין המוט, ננסה לפחות להספיק את ברכת הכהנים המרוממת, ואח"כ נמשיך בחיפושים. התקדמנו לעבר המתחם של ברכת הכהנים, וברוך ה' בדיוק כשהגענו הכהנים התחילו לברך... לאחר המעמד המרגש והמרטיט של ברכת הכהנים התקשרנו לרכבת ישראל והסברנו להם על המוט, וחשיבותו לתפקוד הסדיר של חיי. לצערי המוט לא נמצא, והם חזרו אלינו עם שלל איחולים למציאת המוט האובד... עבר היום הראשון, ולא מצאנו שום דבר...

בבוקר חשבתי איך לפנות לכמה שיותר אנשים בכדי שיוכלו לסייע לי בחיפושים אחרי המוט, ומכיוון שאין לי פייסבוק, פניתי לתקשורת החרדית במטרה לפרסם את העניין. תוך כדי שאנשי הצוות בתקשורת החרדית (שזה המקום להודות להם על האדיבות והסבלנות) לוקחים ממני פרטים אודות המוט האובד, הציע לי אחד העורכים לפנות גם לעיתונים הלא חרדיים בתקווה שהסיפור יגיע לכמה שיותר בתי אב בישראל. ובאמת כך היה. ביום רביעי הסיפור שלי התפרסם בעיתון יתד נאמן החרדי, ובעיתון ידיעות אחרונות, וקיבלתי המון טלפונים מאנשים טובים שניסו לסייע, אך לצערי המוט לא נמצא...

דניאל מזרחי

עד כאן החלק ה'יפה' של עם ישראל, ושל הסיפור, וכעת נעבור לחלק הפחות יפה.

באחד הטלפונים היה מישהו שאמר שהוא פונה אלי מעמותה מסוימת, תוך שהוא מודיע לי חגיגית שיש באפשרותו לרכוש לי מוט חדש. כמובן ששמחתי. לאחר כשעתיים הוא הגיע, כמובן שהתרגשתי, ותוך כדי דיבור  הוא הראה לי מוט  שלצערי לא היה מתאים עבורי. ואם כן איפה הבעיה בכל הסיפור? הבעיה היא שעוד לא הספקתי להגיד שאני לא אצליח להסתדר עם המוט שלהם, הגיע צלם משום מקום, צילם אותי תוך כדי שהוא מכריח אותי להחזיק את המוט שלהם, כמובן למטרות פרסום ושיווק.

הנציג שלהם צילם אותי בכוח למרות שהתנגדתי, וחוץ מהרגשת ניצול לא קיבלתי כלום מהמפגש הזה... 

ביום רביעי לקראת הערב קיבלתי טלפון ממישהי שאמרה שראתה את המוט שלי בקניון בהרצליה אבל מכיוון שכבר התאכזבתי פעם אחת לא חשבתי שהבשורה שלה אמיתית. התקשרתי לקניון, ואכן הם לא מצאו את המוט.

ברוך ה', השבוע שני חברים טובים שלי מסרו לי שני מוטות חדשים. כך הסתיים הסיפור באופן טוב, ואפילו יותר נוח לי מאשר המוט הישן שנמצא ברשותי מגיל 8...

ברצוני להודות לכל מי שסייע לי בחיפוש של המוט האבוד.